"כי קל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ברוך אתה ה' , רופא חולי עמו ישראל"
הבוקר אני קם עם מצב רוח ירוד. מנסה להשתחרר מהם. מצביע על ההודעה של הספונסר שלי אתמול שאינו יכול להמשיך איתי.
מתחנן לאלוקים שיתן לי את הכח להישאר מחובר אליו.
אני פתאום קולט שיש לי בעיה קשה. אני מתחבר עם חבר והשינוי, הניתוק ממנו קשה כקריעת ים סוף. וזה מנהל אותי בצורה בלתי שפויה עד שימוש ופעולה על התאווה.
אני נזכר בחבר מהישיבה שהייתי קשור אליו בלב ובנפש שכשהוא הודיע לי שהוא סוגר שידוך. הדבר הראשון שעשיתי זה.... להשתמש בתאווה כסם הרגעה.
ואותו דבר הרגשתי אתמול והבוקר כשהספונסר שלי מודיע לי שהוא כבר לא יכול לספנסר אותי.
אז הפעלתי את השיר שאהוב עלי בשבועות האחרונים מאד מאד.
"כי קל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ברוך אתה ה', רופא חולי עמו ישראל"
השיר מתנגן ונגמר. ואני מפעיל אותו שוב.
ואני מתבונן במילים ואומר לעצמי: עד היום לא קראתי את השיר הזה נכון. וככה גם אישתי אומרת לי, שהשיר הזה הוא תפילה ובקשה נפלאה ומיוחדת.
האמת שהבוקר אני מתעורר להבנה חדשה: המילים הללו אינם בקשה, הם מילות שבח והודאה לקל עולם על כך שהוא מלך - ולא כמלך בשר ודם שיושב בארמון המלוכה והכל משרתים אותו. ואם נזקק הוא לרפואה מביאים לפניו את טובי ומומחי הרופאים.
אלא אלוקים שלי הוא מלך שהוא רופא, ולא סתם רופא שכל שבוע יוצא לחופשה ואין עם מי לדבר.
הוא רופא - נאמן, הוא 24/7 איתי.
ואז נפל לי האסימון יותר.
אני מרגיש עכשיו רע, במצב רוח ירוד, אולי אפילו יש טינות.
למה?
כי אני הייתי תלוי בספונסר שלי!!
ראיתי אותו כמין רופא - אחד שיש בידו איזה סם או פתרון למחלה הנוראה שלי. יש בידו נסיון כח ותקווה.
ופתאום... הכל מתנפץ. הרופא הזה, יום בהיר כשאני בהתדרדרות המחלה ביום צום, מלא ציפיות ותקוות משיחה שנמשיך בה כבר את צעד 4 שאני תקוע בו.
הוא מודיע לי "שהוא יוצא לחופש".
אהה?.... מה????
פשוט הייתי בהלם מהחיים שלי.
מה קורה כאן, אני חושב לעצמי שאני שוכב על מיטה בחדר ניתוח, כבר התחילו לנתח.
ואז הפרופסר המנתח מודיע לי, סורי, אני יוצא להפסקת עישון.
מה???? הייתי מזדעק.
ככה גם היה אתמול והבוקר.
אבל אז עולה הניגון, עולות מילות התפילה:
"כי קל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ברוך אתה ה', רופא חולי עמו ישראל".
כולם חושבים שזה רק חולי הגוף, וככה מן הסתם חושבים השכנים שלי ששומעים את השיר מתנגן כל בוקר בקול בבית, מי יודע מי שם חולה, איזו מחלה מקננת שם, הם מפטירים.
ואני מודה לאבא אוהב, לא מבקש, לא מתחנן, רק מודה לך אלוקי: ברוך אתה ה' - בלשון נוכח, רופא חולי עמו ישראל.
איך דאגת לי בעשרה חודשים הללו פחות 6 ימים?
איך הבאת לי בכלל את הספונסר הזה שאתה תכוון אותי בחיים בעזרתו, בעזרת הנסיון כח ותקווה שאתה נתת לו כדי לעזור לי?
איך הגעתי ליום הזה שאני מצליח להיפרד מחבר שכל כך אהבתי והתחברתי אליו, כל כך נעזרתי בו, ואני לא מאונן, מצליח לא לצפות בפורנו?
איך? איך, אלוקים, אם לא מכחך אהבתך ודרך חייך שגילת לי!
אז אבא אוהב שלי, אני אסיר תודה לך.
אני רק שואל דבר אחד ממך, שרק אותו אבקש:
"אלי, אני מעמיד עצמי לרשותך כדי שתבנה איתי ותעשה עימי כפי שתחפוץ, שחרר אותי מכבלי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך, הסר מעלי את הקשיים שלי כדי שהניצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם, לכחך לאהבתך ולדרך חייך. מי ייתן - רק אתה יכול לתת - ואעשה את רצונך תמיד"
רצונך יעשה!
אוהב אותך, צריך אותך איתי בכל רגע.
