מילות השיר המתנגנות ממילות הראי"ה קוק זצוק"ל, העלו לפני את עבודת 12 הצעדים, צעד אחר צעד;
צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר,
"נר ה' נשמת אדם", השלהבת העולה מעלה,
השואפת לחיבור, קירבה לאלוקים.
אבל אדם, הוא אדם. מנוהל הוא מרצונות פגמים חשקים וכחות נפש רבים.
אלו, מונעים מהאדם את אור הנר, מכבים אותו, ומורידים את האדם אל הדיוטה התחתונה.
ומתוך אותו מקום נמוך, במקום שאין כלום חוץ מייאוש, אין שום תקווה, חושך ואפילה.
משם בוקע הנגון...
"ואין איש שאין לו נר"!
אל תאמר בלבבך אני אבוד, הוא שונא אותי, הוא והוא והוא...
בתוך תוכך נמצא הנר המאיר, אומר אלוקים בקול רך ואוהב.
אז, אלוקים, אני צועק, זועק ורוקע ברגלי, איך אלוקים אני מגלה את האור של הנר???!!!
"וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול"
צעד אחר צעד, נפילה ושוב התרוממות, ייאוש ושוב תקווה.
מצעד 1 שבו הגעתי להכרה "שאני חסר אונים נול התאווה ושאבדתי את השליטה על חיי",
ובדרך אני צועד את צעדים 4-9 שהם כניעה אחר כניעה, "ועם כל צעד חדש של כניעה הרגשנו שאנחנו נופלים מקצה הצוק אל האבדון, אבל עשינו את הצעד, ובמקום שאנחנו ניהרג, הכניעה הרגה את האובססיה! צעדנו את תוך האור, אל תוך דרך חיים חדשים לגמרי" (הפתרון, הסה"ל).
עד צעד 11, כאן אני מגיע אל השיא של החוויה הרוחנית, "חיפשנו בדרך של תפילה והירהורים לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוקים כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת".
"ומשעברה עלינו התעוררות רוחנית", ממשיך הרב קוק, "וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול, ואח"כ, ולגלות את אור הנר ברבים".
כשאני מגלה את האור בתוך החשיכה, אני רוצה ומוכרח לשאת את המסר לחבר שעודנו סובל.
כשאני מגלה את הדרך שבא צעדתי וגיליתי את אור הנר המאיר לי את החשיכה - את הנר ה' נשמת אדם, את אלוקים אוהב, אני מבצע את צעד 12.
"ולאט לאט יגבור אור הנר לאבוקה גדולה להאיר את כל העולם".
---------------
אני מתחנן אליך אבא אוהב: