ב"ה
אז איפה "אחרי החגים" תופס אתכם?
כשהייתי עמוק במחלה לא היה אצלי אחרי החגים. בדרך כלל הייתי נופל בסוכות. המאמץ הכביר, להישאר נקי באלול ובימים הנוראים היה מתפרק לרסיסים.
לאט לאט למדתי שגם בחגים יש "רק להיום" ובראש השנה אני מתפלל על ראש השנה, לא על כולה.. זה גדול עלי להתפלל על משהו שהוא אחרי היום. לפעמים זה גדול עלי להתפלל על משהו שהוא יותר משעה מעכשיו.
והנה, אם נרצה או לא הגיעו "אחרי החגים". בימים של מחלה והתמכרות אין יותר מדכא מהימים הללו. למה לי לעזוב את האורות של הימים הנוראים והנקיות הזמנית שהייתה בהם כדי להיכנס לחודשי החורף האפורים, המדכאים ומלאי הנפילות?
בהחלמה, כשאני מתפלל לאלוקים על כל יום רק להיום יש מקום באופן קצת פרדוקסלי לתקווה לעתיד. יש לבלוב של אופטימיות.
היה לי קשה שלשום, עברתי דירה לפני כמה חודשים ועוד לא התמקמתי עם קבוצת בית חדשה. גם הקשר שלי עם החברים התחלש. מתיחות בבית הובילה אותי לבריחה לתאווה. ההרגלים הישנים מחכים שם רדומים במוח לעד.
לא רציתי לוותר על הזכות להתאוות, רציתי ליפול אבל אלוקים היה שם בשבילי גם כשניסיתי בכל כוחי להעיף אותו. כזה הוא, אוהב אותי למרות שאני אדיוט.
אסירותודה על התכנית
אסירותודה על כל החסד שאלוקים עושה איתי בכל יום ובכל שעה
אסירותודה לחברים
יום טוב חברים אהובים.
