הנה הגיע ערב שבת , הילדים הגיעו . איזה רוגע איזה שלווה . אישתי מפזרת חיוכים לכל עבר וגם אליי , נשיקה פה ושם , לטיפה נעימה מידי פעם .
שולחן ערוך ומדהים עם הרבה צבע , נרות דולקים , ופניה מאירים . אך איזה יופי איזה תענוג , תודה אבא יקר שלי תודה על השבת , תודה על אישה מדהימה,  על הילדים המקסימים ועל השבת .
אני כהרגלי בתקופה האחרונה למדתי להגיד אסירות תודה מיד לאחר הקידוש. 
פותח באסירות על אשת חיל,  על השולחן,  על הילדים,  והשבת . מהלל את אישתי על כל ההכנות והטורח .
הגיע שעת השינה , ואני מזדחל מתחת לשמיכה הנעימה , ואז לפתע מרגיש חוסר אונים . ריקנות והבדידות עוטפים אתי , נושם עמוק מדבר עם אבא , מברך חברים ונירדם .
לא רוצה לשעמם אותכם , כך עברה לה השבת בנועם ובנעימים מלבד ששוב בצהריים ניתקפתי שוב באותו דבר כמו בליל שישי. 
תודה לאבא שהשבת עברה בשלום וברוגע יחסי , ואז מגיע מוצ"ש. 
החברה שלנו מתארגנים ונוסעים כל אחד למקומו . ואני התחלתי בסדר וניקיון להחזיר את הבית לקדמותו . האמת עשיתי זאת בשמחה התפרפרתי כמו סביבון במשך שעתיים הבית חזר להיות מוזיאון . קיבלתי מחמאות והרעיפו עלי נשיקות , איזה כיף… .
טוב הגיע שעת שינה , אני נכנס ואז בא לי הכנות המטופשת שלי לשתף איך היה ומה היה .
פתחתי במצוקה שהיתה לי בלילה ובצהריים. 
למה ??? למה ההיתי צריך לשתף דווקה בזה ?
קיבלתי גב בלילה , וכעסים ותלונות בבוקר , וברוגז בצהריים . חחח אני פשוט לא מבין איפה טעיתי מה עשיתי לא בסדר ? קבעתי לעצמי ולנו שאין יותר שקרים , רק כנות… 
טוב עם הרבה מאמצים להיות נחמד ולהבליג הבוקר הגשתי לה קפה עם עוגיה למיטה .
מתפלל להבנה ולתקווה.