אני עומד בתצפית ביום שישי לפני שקיעה, בקצה העיר ערד, מול גבעות, הרים ומצוקים של חול, יובש, לחא עצים ומקור מים...
לאט לאט מתלאט הניגון והשיר שפורץ מתוכי:
"כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרוע".
פעם ועוד פעם... "צמאה לך נפשי... בארץ ציה בלי מים".
רק אתמול (ליל שישי) ישבתי עם הספונסר והמשכנו לצעוד בצעד 3, "מסרנו את רצוננו וחיינו להשגחת אלוקים".
אני משקיף על הנוף, ואני אומר לעצמי, איזה צעד 3 אני לומד מהמדבר הזה?
איך שאבותי צעדו ביציאת מצרים אל עבר הבלתי נודע, הם מסרו הכל לידיו של אבא אוהב, אבא שמחבק אותם בענני כבוד מכל כיוון, מכין להם את הדרך ומיישרה לפניהם, מכין מן למאכל, וממתיק להם מים המרים.
מה שרק רצו, הם פנו אליו, וקיבלו.
צעד 3 מלמד אותי למסור את חיי ורצוני להשגחת אלוקים כפי שאני מבין אותו אחרי צעד 2, לא לפי הדעות הקדומות שלי שהיו לי עליו.
וכשאני מוסר את זה לידיו אני יכול לצאת למדבר הצחיח והיבש, ללא פחד וחת להמשיך לצעוד בדרך לצעד 4.
מתחנן אליך אבא, תן לי את הנכונות והכח להמשיך לצעוד.

ישורון היקר :-)
תודה רבה לך על כתיבת הפוסט המרגש והיפה הזה.
עשית לי טוב על הלב!
שתהיה לך המשך החלמה נעימה ומבורכת.
אוהבים!
ידידך

אוהב ה'

וואוו, כמה צעדי 3 אני עושה בימים האלו.
שירות אחרי שירות בבית, עבודה אחרי עבודה, נקיון ועוד נקיון.
ההליכה אחריך, אבא, במדבר שלי היא, לגשת לקיר לבן ולקרצף אותו עם ספוג פלא, בלי לדעת למה, בלי לחשבן חשבונות, אני כאן במצב הזה, עם האישה הזו שרוצה קירצוף קיר, אני עושה את התפקיד שלי, את שמוטל עלי, את השירות.
ועם תפילה בפה "אלי, אני מעמיד עצמי לרשותך" - לרשותך, ולא לרשות אישתי, לא לפעול על פגם אופי של ריצוי ותלות, של שאיבת ערך ממנה.
רק לרצונך.
אמן.
אוהב וצריך אותך איתי בכל רגע
ישורון_

אוהבים.
תודה על השיתוף ועל החיבור.

ישורון_ כתב on 27 מרץ 2018 16:39:

הצלחה! מזדהה מאוד! 

הזכיר לי את ההלכה בשו"ע (סי' תמב) 

נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהן חמץ ויש להם על מה שיסמוכו. 

ובמשנה ברורה שם: ר"ל דאין ללעוג על המנהג
לומר שהוא מנהג שטות וחומרא יתירה... 

נתתי לי רעיון להסתכלות אחרת על כל הניקיונות לפסח. תודה!