חברות נפלאה, כל כך הרבה חברים, חלקם קרובים יום יומיים, חלקם יותר רחוקים , וחלק מהם קרובים באמת .
אבל לכל אחד ואחד יש את היחודיות שלו, חברי אמת תותחים אחד אחד.
כשאני מנסה לזכור את חברי מהעבר הקצר עד לפני שנה בערך, לא מצליח למצוא חיבור אמיתי עם אף אחד מהם, כן היתה אהבה וידידות נפלאה של עזרה הדדית, שמחות וחגים משותפים, שזה היה נראה ממש מושלם, אבל עדיין היה חסר בזה משהו .
תמיד רציתי לספר ולפתוח את ליבי לפניהם ולספר על מה שקורה איתי, אבל לא יכולתי, הרגשתי שזה בילתי אפשרי החברה "הנקייה" קשה לה לקבל סוג של חריגים, כן הרגשתי שאני חריג ושונה, הרגשתי וחשבתי שאני חולה נפש, סוטה, חולה מין, ואם יש עוד משהו מוסיף גם.
נכון היו חברים גם מהעולם האפל והבודד, אך הם היו רק למילוי צרכים ולא יותר. כשאחד מהם היה מספר לי על הפנטזיות שלו או על סוג הסטיה שלו, היתי ממש שמח שאני לא לבד, שיש עוד כמה אנשים כמוני.
אבל תמיד ידעתי שאת האמת שלי לא אוכל לשתף בעולם האמיתי שלי.
היתי חסוי וקנאי לעולם האישי שלי, עם הרבה מנעולים ובריחים, והכי חשוב שקר אחד ענק ועצום .
הגעתי לכאן עם הרבה חששות ופחדים, כבר בהתחלה חשבתי שאני צריך להגיע לקבוצה, וזה מה שעשיתי.
לאחר בירור, הגעתי למקום הכי קרוב למקום מגוריי לא נפתחתי ולא סיפרתי כלום במפגש הראשון הבנתי שצריך ספונסר ומצאתי.
כבר באותו שבוע מוצא את עצמי יושב בבית קפה מול בחור צעיר בן 24, ואני מתחיל לשפוך, לשפוך ?עצוב
