"אני מכור" "אני מכור" הקריאה הזו הדהדה לי בראש בליל שבת בשעת קבלת השבת. הקריאה הכתה בי ברכות ועוררה בי רגשות של שמחה מהולה בכאב של תקוה מהולה בצער. ואולי במילה אחת – עוררה בי רגשות נחמה.
העובדה הזו – "אני מכור" ריחפה מעל ראשי ומדי פעם חלחלה עוד ועוד לתודעתי, בכל פעם שזה קרה, הותרו אצלי כמה חבילי ספקות, סימני שאלה וסימני תמיהה התאדו, וחשתי התנקות משמעותית.
בשבוע שעבר שקעתי רבות בהחלמה, עבורי זו תחילת עבודה של תכנית, והראש שלי היה נתון בעיקר בענייני ההחלמה.
פוסטים ודיונים בפורום, קבוצה טלפונית בצהריים, קבוצת לילה בחמישי, קבוצה טלפונית בשישי, הספר הקטן שיצא לאור, שיחות טלפון ראשונות עם חברי תכנית שהושיטו יד.
החשפות להתמודדות של חברים אחרים – עליות ומורדות, חשיפה של הסיפור של עצמי, כתיבת פחדים טינות ואסירויות תודה, פניה בערוץ חדש לה', שיחות עם אשתי על תובנות מהתכנית.
כל כולי נתון (בתודעה) בהחלמה, הריכוז שלי בלימוד – חלש, שינה מאוחרת בחלק מהימים, תפילות בריחוף.
זה הסיפור של השבוע שעבר עלי, המון תקוה מוטיבציה וכנות, והמון אנושיות לאשתי ילדיי וחבריי.
והנה מגיעה השבת, אחרי שבוע החלמה שלקח את רוב התעסקותי, התארחנו בשמחה משפחתית של משפחה רחוקה, חסד אלוקים איך שהכל הסתדר באותו יום שישי – עם הילד החולה ודרכי הגעה מורכבות יחד עם מבחן חשוב בלימודים והכל הסתדר יפה לשמחת כולם.
הגענו לבית הכנסת יושב ליד אנשים שאין לי כל כך קשר אליהם, באת שבת באת מנוחה, ולאט לאט מתחילות המחשבות להתארגן לכדי תובנות, ואני קולט – מצאתי מקום! מצאתי חברים שסף הרגישויות שלהם דומה לשלי, שההתמודדות שלהם דומה לשלי, אנשים מקסימים טובים ומלאי אהבה (בקטע הטוב כמובן..) ואיתם אני חש גלוי לגמרי, מרגיש בנח עם מה שאני, עם הבעיות שלי, עם השגעונות והחריגות שלי, זה בסדר שאני חולה, זה בסדר שאני חסר אונים, זה בסדר (במובן של השלמה עם המציאות) שאני מתעצבן גם על הקרובים לי, זה בסדר שיש לי רגישויות, זה בסדר שיש לי פחדים מעניינים "פעוטים", זה בסדר שיש לי טינות. זה בסדר שאני מכור!
והעיקר – יש לי תקוה, יש לי תכנית עבודה, מצאתי את שאהבה נפשי, יש לי אבא אוהב (כמה שזה מוזר לי לחשוב על ה' ככה) שאיתי, שומע מאזין מכוון ומוביל ביד אוהבת, שולח את שליחיו ומאיר לי פנים דרך השגרה, דרך היומיום.
ואני עומד ומשבח ומודה לה' בבית הכנסת שאיני מכיר, מקבל את השבת, מודה בלב לחברים של התכנית לכל מה שלמדתי מהם ומהתכנית, מודה לה' וחש כבן אבוד ששב לחיק אביו המחבקו בחמימות וגעגוע.
