השתתפתי אמש בכנס ההחלמה הארצי, התחברתי, דמעתי, בכיתי ,צחקתי, שרתי, ואפי' השתגעתי ביוגה צחוק בבידור,
בעיקר הייתי שם,,,,,,, וזה בכלל לא מובן מאליו,
בדרך כלל באירועים גדולים אני מרגיש בודד, לא חלק מהענין, ביקורתי להחריד, והפעם הרגשתי ממש טוב,
לקחתי חדר במלון ללילה שלפני, והישר בבוקר כבר ראיתי את החברים באים (בהתנדבות מלאה!!) לתת שרות שמביא החלמה,
בהוראת הספונסר ניסיתי לתת ולראות מה אפשר לתת במקום לקחת וזה ממש עבד,,,

אבל,,,,

כואב לי לראות חברים שנעלמו לאט לאט, אני כבר 3 שנים בחדרים וראיתי חברים רבים ביניהם גם שהיו נקיים תקופות ממושכות באים ונעלמים, ובפרט קשה לראות חבר מגיע לחדר באורות שסוף סוף יש לו פיתרון לסבל, ואחרי תקופה המחלה הקשה מכריעה גם אותו, חברים ותיקים אומרים שזה נס להגיע להחלמה ונס עוד יותר גדול להשאר,

וזה ממש מנהל אותי היום,

דבר ראשון בגלל פגם אופי חזק מאוד אצלי של תלות באחרים, ושנית פחדים שגם אני יעלם מחר, ואצלי פירושו של דבר לחזור למקום שממנו באתי, לילות של סרטים וכו' וגם יותר גרוע, ושלישית פשוט תאוה וקנאה אולי באמת טוב להם שם??? ואולי אני גם יוכל להשאר עם המתנות הרבות שקיבלתי בתוכנית וגם "רק" קצת לטעום שוב מהסם???

מה אתם אומרים חברים?

באמת כואב לראות חברים שנעלמו לאט לאט, אני רק שנה בחדרים וכבר ראיתי חברים רבים באים ונעלמים, שמעתי בכנס את המסרים בענין הדלת המסתובבת בחדרים, ויהי רצון שיתן האלקים כוח בידי ליישם בפועל את המלצותיה של טרישה במסר שמסרה בכנס. [דרך אגב היה טוב אם היינו נפגשים שם - היה קשה לחפש את "חוסידל" בין מאות שמות...]
כמו למשל להיות בקשר תמידי עם החברים בקבוצה, להשקיע בספונסר טוב לקבוצה, להביא חוש הומור מתאים לקבוצה, ועוד...

לגבי תלות באחרים, אני מאוד מזדהה איתך, המון המון פעולות הפוכות עזרו לי להגמל מזה.
ולגבי פחדים שגם אתה תעלם מחר... אני חי רק להיום.

ולגבי המחשבות שעולים בראש אולי באמת טוב להם שם??? ואולי "רק" קצת לטעום שוב מהסם??? כן אני מכיר את זה. אבל כשמגיע חבר חדש ואני רואה על הפנים שלו כמה הוא סובל זה מפסיק.

אוהב אותך.
אריה

תנסה,....
בקיצור אוהבים,
ואסירות תודה רק להיום אני פה.

שלום חוסידל, תודה על השיתוף ועל הכינות.
גם אני הייתי שם (אריה לא ראיתי אותך...), התחברתי, שמעתי מסרים, פגשתי חברים, חברים פגשו אותי. צחקתי, למדתי המון. השתתפתי במפגש ריג'ן, בוועידות של שירות. הייתי שם ללא ספק גם בשביל עצמי, אבל גם בשביל לתת לארגון SA משהו חזרה, אני חייב לSA, הצלתי את חיים שלי בעזרתם ואני ממשיך להציל את החיים שלי בSA. העזרה הכי גדולה שאני יכול לתת זה שירות בחינם, בעיקר בשביל החבר שעודנו סובל בחדרים ומחוצה לה.
בשונה מכנסים קודמים (לא ברמה ארצית), לא חזרתי אח"כ 'פצצת החלמה' אני לא יורה החלמה לכל הכיוונים, גם לא חשתי את ה'היי' המטורף שחוויתי בכנסים קודם לכן. פשוט הייתי נוכח, ניסית לתת ולא רק לקחת, ניסיתי להיות בשביל חברים שלי ובשביל החבר שעודנו סובל.
היה לי אישית די קשה להגיע לכנס (פיזי, עבודה וכו'), בהחלט אני יכול לומר שהיה שווה כל גרוש מאמץ.

בקשר לשאלתך, חבר בקבוצה שבה אני משתתף הגיע, הוא סיפר שהוא היה נקי 3.5 שנים, והוא חוזר לחדרים אחרי הפסקה של 5 שנים, לתומי שאלתי אותו איך היה בחוץ, ולמה הוא חזר לחדרים....., מספיק לי לראות את הסבל של החבר ההוא ולא לנסות את זה בעצמי..
אגב, חבר שפגשתי בכנס שנקי בסביבות 8 שנים, שהכיר את החבר ההוא...

אני מאחל לי ולך ולכולנו שנשאר בחדרים עוד יום אחד.
אוהב

חוסידל, לא הייתי בכנס , אני מגיע כמעט כל מוצ"ש לקבוצה, קראתי את הדברים שלך ונזכרתי בפסוק ממשלי "אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא" מי שבא לכנסים וקבוצות מרוויח לעצמו, מי שלא-מפסיד לעצמו, תתחזק מהאנשים שמגיעים ותתחזק מעצמך..

אבי,
אתה באמת מציע לי לנסות?
ואם אני אף פעם לא יחזור?

ס איז אוף דיין אחריות,

א גיט שבת

חוסידל,
האחריות לעצות היא של אבי אבל אחריות למעשים שלי היא שלי..

נתן ואריה,
גם אני הייתי בכנס וגם במפגש של הריג'ן אבל אין לי מושג מי אתם :-(
את חוסידל אני מכיר.

תודה חברים אהובים, 
גם אני הייתי שם והתחברתי מאוד, היה לי טוב ושליו, לא סבלתי מחוסר שקט כמו בפעמים אחרות (מי יודע מה הולך במסר שמה...) וקיבלתי המון תובנות פשוטות שהולכות איתי מאז הכנס.

היה לי ממש מיוחד לפגוש את החברים, חיבורים שנוצרים עם אנשים שמעולם לא דיברתי איתם וברגע אחד אני מדבר איתם מהרובד הכי עמוק של הנפש ובלי שום מחיצות, וואו, כמה חיבוקים ביום אחד...

היה בערב קטע מיוחד שתפס אותי, ישבו בחצר על הגדר כמה חברים שהיו אמורים להופיע בערב וחזרו לעצמם על איזה קטע ולאט לאט התאספו מסביבם עשרות חברים שהפכו למעגל גדול ומחובק וכולם ביחד שרו מעומק ליבם שירי נשמה, זה הייתה חצי שעה כל כך עמוקה, בלי זיקוקים, בלי לתכנן את זה, פשוט לגלוש לתוך זה משיחה עם חבר ולמצוא את עצמי שם יד על חבר שאני לא מכיר ושר בכל לב את ניגון הבעל שם טוב שוב ושוב ושוב.

מי שלא היה לא יכול להבין במה מדובר, השלם גדול מסך חלקיו, בפרט שהחלקים האלו כשהם לבד הם כל כך שבורים ומרוסקים.

שלום חברים,
הייתי שם, וראיתי את ההחלמה בעיניים.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי שאני הרגשתי שם מנקודת מבט שלי:
בהתחלה כשהגעתי בבוקר, הרגשתי בודד, הרגשתי מנותק, חיפשתי שמישהו יבוא ויקרב אותי, שיעשה משהו בשבילי, במקומי. אבל זה לא קרה. ובנוסף חיפשתי שם גם הרבה פידבק והערכה (השקעתי הרבה כוחות בשביל הכנס), וכמה שקיבלתי מחמאות בלי סוף - זה לא עזר לי למלאות את החור שלי ואת התשוקה להערכה מאחרים, הרגשתי כמו בור שחור שכל מה שאני רק יזרוק פנימה פשוט יבלע...
ובעזרת אבא אוהב פגשתי שם חבר ותיק, ואמרתי לו בפה מלא "אני מרגיש בודד, קשה לי להרגיש שייך, מנותק"
ואז זה התחיל, זה פשוט מדהים זה לראות חבר ותיק מציע לי "בא שוב לידי ונדבר" הוא עזר לי להיפתח, הוא עזר לי להבין את הערך העצמי שלי שאני מחפש במקום הזה, וכמה שאני מחפש לקחת במקום לתת. ויותר מזה כמה שצלקות וחסכים שלי מימי הילדות הם אלו שגורמות לי לחפש שוב ושוב את הערך שלי אצל אנשים.
בהמשך שיתפתי גם את הספונסר שענה לי, שאני לא ימתין שאנשים ייגשו אלו, אלא שאני ייזום את הקשר ואני ייגש לאנשים. עשיתי את זה והרגשתי הרבה יותר טוב.
פשוט נהנתי. 

ועכשיו לגבי הדלת המסתובבת:
אכן כששמעתי את המסר של גלעד הגדול, הבנתי שגם לי אין ביטוח, גם אני יכול למצוא את עצמי יום אחד בחוץ, זה לא בידיים שלי, זה בידיים של אלוקים. אם הוא יחליט שאני יהיה בחוץ זה יקרה, ואם הוא יחליט שאני יישאר בפנים אני יישאר. אז אני ממשיך להתפלל שהנס הזה יקרה גם איתי, ואני יזכה להישאר בפנים ולחיות בהחלמה.

אבל האם לא חבל להפסיד ביקור קצר בגיהינום?
מה שעוזר לי להימנע (רק להיום) לבדוק רק 'קצת' מה יש בתאווה, וכמה סרטי פורנו כבר 'הפסדתי'. למרות שאני עובר תקופה של רגיעה יחסית מול התאווה, וקשה לי לזכור ולהרגיש את הסבל שסבלתי שמה. אני משתדל להתחבר לסבל ע"י זה שאני מקשיב לחברים שסובלים. הם אתמול או לפני כמה ימים השתמשו, והיום הם בוכים וכואבים למה הם עשו את זה...
תאווה זה לא טוב? זה לא כיף? ברור שזה כיף! אבל זה לא שווה את הסבל שאני יסבול מזה אח"כ, ואני בכלל לא ימצא שם את מה שאני באמת מחפש. אני מחפש משהו שימלא אותי בסיפוק, משהו שימלא את החור השחור שבנשמה שלי - ואת זה התאווה לא יכולה למלאות. התאווה יכולה לספק לי רק את הרגיעה הרגעית ואת הסבל הממושך.

זהו להיום, מתפלל לעוד יום אחד נקי ושפוי.
אוהב אתכם וצריך אתכם,
מושי

באמת היה כנס מדהים, תודה לכולם
רק ביום שלמחרת כשדיברתי עם חבר שלא הגיע לכנס הבנתי למה כל כך נהניתי למה היה לי כל כך טוב:
להיות יום שלם בקירבת אנשים שכולם אוהבים אותך! אף אחד לא שופט אותך! והם אפילו לא מכירים אותך בכלל!
אפילו מכשאני בבית עם המשפחה הקרובה ביותר תמיד יש מתיחויות כאלו ואחרות, אבל בכנס, יום שלם בלי זה.

הלוואי ונדע לחיות ככה כל יום - הרי ה' אוהב אותנו ולא שופט בכלל! כל יום כל הזמן!

שי

שי מחלים כתב on 14 פבר' 2018 07:12:

אמן.
אכן בבית משום מה זה לא עובד...
נכונה לי גם שם התקדמות ולא שלמות.

אוהב