כשהגעתי לתכנית הייתי באופוריה, סוף סוף מצאתי אנשים שיבינו אותי, שיודעים מה עובר עליי כשאני בסבל של הנפילות, שמבינים כמה אני רוצה להפסיק ולא מצליח, וכמובן - מצאתי פיתרון שעובד. באותו זמן הכרתי חבר שהגיע ביחד איתי לתכנית והתחברנו מאוד. אחרי תקופה של מספר חודשים של התקדמות ונקיות, החבר הצטרף לתכנית נוספת של הצעדים - OA, אכלני יתר כפייתייים, כיון שהוא הגיע למסקנה שהוא לא סתם שמן אלא ממש מכור לאכילה כפייתית. הוא יישם את עקרונות הצעדים, הפסיק לאכול בלי הבחנה, התחיל לרדת במשקל והרגיש נפלא.
אבל אז, התחילו דברים בחיים שלו לחרוק והוא עבר תקופה מאוד קשה עם אשתו. הוא התמודד מאוד יפה, אבל הרגיש שנחסמו לו כל אפשרויות הבריחה. אם בעבר בכל מריבה עם האישה הוא יכל לברוח אל הפורנו ואל האכילה הכפייתית, כעת הוא לא יכול לא את זה ולא את זה, והוא היה צריך להתמודד עם הכאב של החיים בלעדיהם. הוא הרגיש כמו אדם שצריך לעבור ניתוח בלי הרדמה, להרגיש את הכל מתוך מודעות, בלי היכולת להשתיק את הכל ולברוח.
יום אחד הוא התקשר אליי מתוסכל ברמות, אחרי פיצוץ ענק עם אשתו, והוא אמר שהוא פשוט לא מסוגל יותר. הוא לא יכול לברוח לפורנו, לא יכול לרדת על איזה עוגה עתירת קלוריות, והוא ממש משתגע. אני שמעולם לא הייתי מכור לאוכל, לא ראיתי את המצב כפי שהוא באמת, וחשבתי שהשימוש בפורנו הוא אכן בעייתי, אבל אוכל? נו, שיאכל קצת, יירגע ויתחיל מחר את הדיאטה מחדש...
לצערי הרב הוא קיבל את העצה שלי והלך לאכול. אלא שעבורו הפעולה הפשוטה הזאת של אכילה, לא היתה מה שהיא עבורי, אצלו זאת היתה אכילה כפייתית, והוא לא הצליח לחזור לתכנית של הגמילה. הוא ניסה שוב ושוב, החליף תכניות ודיאטות, וגם עבר ניתוח לקיצור קיבה, אבל במהירות חזר למימדים הקודמים שלו. כשנחשפתי לסבל שלו, הבנתי שלפני כן פשוט לא הבנתי. ירד לי האסימון שהבעיה של התמכרות היא לא בכך שהפורנו הוא רע, אלא בעצם האיבוד שליטה. הבנתי שכאשר אדם מנסה בכל כוחות להפסיק לעשות פעולה מסויימת ולמרות זאת הוא נכשל - ההרגשה היא נוראית, ולא משנה מה היה הדבר שהוא ניסה להפסיק לעשות.
אנשים שלא מכורים לפורנו חושבים שאנחנו עושים פיל מנמלה. אנשי מקצוע רבים אומרים לאנשים כמונו שלא נורא אם נצפה קצת בפורנו, והם לא מבינים שהפורנו הוא לא הענין, אלא עצם העובדה שאנחנו משועבדים לפעולה כפייתית ולא מצליחים להשתחרר ממנה.
מה היתה הבעיה שלי? מה הבעיה של אנשי המקצוע? הבעיה היא חוסר הזדהות. מי שלא סבל מאכילה כפייתית, גם אם הוא מבין היטב מה זאת התמכרות, לא חש על בשרו את הכאב של הנפילה, והוא יכול לחשוב שזה לא נורא כל כך לאכול קצת יותר. לתומי חשבתי שעיקר הבעיה היא העליה במשקל, ולא הבנתי שהבעיה היא ההתמכרות, הבעיה היא איבוד השליטה. מי שלא סבל מצפייה כפייתית בפורנו, עלול לחשוב שזה לא נורא, הוא עלול לומר משפט כמו "לא סבלת מספיק", ולחשוב שרק מי שהתדרדר עמוק יותר חווה סבל, אבל צפייה בפורנו זה נשמע כמו משהו לייט, "התמכרות לבמבה" יש מי שכינה את זה. אבל הם טועים כפי שאני טעיתי. התמכרות היא איבוד שליטה, ולא משנה אם זה מול אלכוהול, סמים, הימורים, פורנו, אוכל וכן - אפילו במבה.
*
בימים אלו בהם מוקמת החברותא החדשה של "מכורים לפורנו אנונימיים", חשבתי על המקרה הזה שהיה לי, מקרה שבו לא הבנתי את ההשלכות של חוסר הזדהות. אני מקווה שב-PA כל אחד שמכור לפורנו ימצא הזדהות, ואף אחד לא יאמר לו "עוד לא סבלת מספיק".
