האמת, לא יודע מה לכתוב. 
החג הזה נראה לי גדול עלי, אין לי כוח אליו סתם ככה באמצע החיים, למה מכריחים אותי לרקוד, לשתות, לשמוח.
תן לי את השגרה שלי, את החברים, את הפורום, את הקבוצות. מה דוחפים לי חג באמצע הדרך ומכריחים אותי לשמוח.

מצד שני, זה המחלה שלי הרי, תהיה מנותק, תהיה אחרת, תהיה לא כמו כולם. אולי אני אמור לצאת מהבדידות שלי ולנסות לעשות משהו אחר בפורים.
אולי.

מי שיש לו ניסיון בזה, אשמח.

יום שפוי ונקי לכולנו.

לשכוח קצת מהמעמד שבו אנו נמצאים/היינו נמצאים ופשוט להכריח את עצמנו לשמוח.
לא ניתן את האפשרות שהחג הזה יעבור עלינו ללא מינוף רוחני כזה או אחר.
יש לי סיפור קצר:
היה אדם שבנו היה חולה אנושות.חלק מן החסידים האיצו בו ללכת לאדמור לחג שמחת תורה וחלק שכנעו שיכין תכריכים לבנו כי חבל שיפספס גם את זה.
למרות הכל נסע ומסר פתק לאדמור.המנהג היה שאם האדמור מסמן למבקש הבקשה להניח את הפתק על השולחן ולא לוקח אותו מידו אז כלתה הרעה על אותו אדם וזה היה רמז שהיה מנוע מהאדמור לסייע.וכך אכן אירע לו - האדם התבקש להניח הפתק על השולחן.
בהתחלה התבודד והתכנס עם עצמו ולא אבה לצאת לריקודים עד שלבסוף דחופוהו לתוך המעגל.
ההוא נסחף בריקודים ושמחה במשך 48 שעות ושכח מצרת בנו.
לאחר החג נזכר בבנו ונכנס לאדמור בעיודעו שקבל את הדין עליו.
האדמור אמר לו שהתבטלה הגזירה והילד הבריא.
עוד אמר לו שבזכות השמחה של עם עצמו הצליח לבטל הגזירה.
כך גם כאן ידידי נשמח ככל יכולתנו ואולי נוכל לשנות את המציאות בה אנו נמצאים ושנזכה בעזרת ה' לשמחה תמידית.
חזק ואמץ ידידי.

חבר כתב: