נכנסתי ללופ רציני. רצף של כמעט חודש שפעם ביום יומיים נפלתי, ולא בסתם תמונות אלא נפילה עד הסוף. אני לא זוכר תקופה כזאת רצינית של נפילות מאז שהבנתי שאני מכור.
אני מקבל לאיימל שלי את הגיליונות של ה-PA אבל בדרכ אני מתעלם כי איכשהו זה נשלח לפלאפון תמיד ברגע של נפילה, אבל היום החלטתי להסתכל.
השיעורי בית הראשונים היו: לחשוב האם אני מאמין בעצמי שאני יכול להבריא ולעצור? התשובה היא לא. כל פעם שהיה לי רצף של שבוע, זה היה נותן לי לגיטימציה למה אני יכול ליפול, בתור "פרס". אין לי סינון אחד על הפלאפון ואני לא רואה את זה קורה בגלל הפחד מהתגובות של המשפחה בעיקר, כי מי שמים סינון? נכון, מכורים.
כרגע יש לי "רצף" של יומיים אבל אני בטוח שעד מחר אני אתן לעצמי פרס ואפול.

הרגע בו לא תוכל יותר להאמין שזה אתה, זה הרגע שישחרר אותך מהפרסים....

בהצלחה גדולה, ותמשיך איתנו, כמו שאבי אמר, זו נקודת אור בחושך ובלבול,

ואגב, אם לקחת הפוגה כדי לשתף אותנו, אין לי ספק שבסופו של דבר גם לך ברור מה אתה רוצה

לא הבנתי את המשפט הראשון, מה הכוונה שאני לא אוכל להאמין שזה אני?
ברור לי מה אני רוצה, לא ברור לי מה אני מוכן לעשות בשביל זה...

איתי היקר
אמנם לא ראיתי את המייל של PA אבל אני מניח שהתשובה שענית היא התשובה הנכונה, אם אתה מכור.
הצעד הראשון (בתכנית 12 צעדים) זה הודאה בחוסר אונים מול ההתמכרות, אצלנו פורנוגרפיה.
חוסר אונים בעיני זה אומר שאין לי שום סיכוי להצליח להתמודד עם זה בעצמי, אין לי שום סיכוי להצליח!
נראה לפי מה שכתבת כאן שהגעת לצעד הראשון, כל הכבוד, זה באמת לא פשוט. יאללה לצעד השני (עדיף כמובן בהנחיית ספונסר). אני לא יכול, אבל אלוקים...

ממליץ מאוד לקרוא בספר 12&12 של AA את הפסקה הראשונה בפרק השני שמסביר יפה את הדינמיקה הזאת בין הצעד הראשון לשני

איפה אני יכול לראות את הפסקה הזו?

איתי.
שלום לך.
הדבר שהכי עזר לי להאמין שאפשר לי לצאת מזה היה לראות איך אחרים שהיו במצב גרוע מהצב שלי יצאו מזה.
יושב לו אדם בתחנה בבאר שבע והוא צריך להגיע לקרית שמונה, והוא יושב ומקטר "אין לי סיכוי להגיע לשם - זה מאוד רחוק".
איך תעזור לו להאמין שהוא יגיע כדי שיסכים לעלות על האוטובוס? תן לו לדבר עם אדם שהיה לידו וכעת הוא נמצא בקרית שמונה כיון שעלה על האוטובוס הנכון!!!
זהו זה.
כל מה שאתה צריך זה להסתכל על אלו שהחלימו, ולשאול אותם על איזה אוטובוס הם עלו.
תעלה גם אתה ותגיע אל היעד.
דרך צלחה

 יש בלשונית, מסלולים ותוכניות, "תוכנית 12 הצעדים", תכנס, ותגלול הכי למטה שאפשר, שם  יש קישור לדף של כל ספרי התוכנית שקשורים ל- 12 הצעדים.. למיטב ידיעתי יש עוד דרכים להגיע לאותו דף... זה הדרך שאני מכיר....

השלב בו אתה תוך כדי מעשה, או אחרי מעשה, לא מצליח לעכל שזה אתה.... זה פשוט לא מסתדר לך אם איך שאתה באמת מכיר את עצמך...זה השלב שבו תשחרר את הפרסים, תבין שלמרות על הכיף, משהו בתוכך כבר לא רוצה בו...

לפחות זה מה שקרה איתי

אוהבים אותך איתי.
זה שאני ידע שאני מכור, מעולם לא עזר לי להפסיק ליפול.
אם אני עושה את הפעולות הנדרשות, יש לי סיכוי. 
פרטים בתכנית 12 הצעדים.

יום שפוי ונקי.

תעדכן אותנו שנתת לעצמך פרס של נקיות.

אתמול היה שלב שהייתי באינטרנט וכמעט נכנסתי למקום שבוודאות היה גורם לי ליפול שוב, ובמחשבה של רגע פשוט יצאתי מהכל ואז נכנסתי לכאן כדי לעדכן את הטבלה של 90 הימים. מצד אחד זה טוב, מצד שני תמיד אחרי נפילות יש יותר סיכוי לעצור כי התאווה בשלב נמוך. כל הרעיון סה להחזיק גם שעובר הרבה זמן...

קודם כל, מברוק, נקיות מזינה נקיות, הצלחה מזינה שימחה, 
ולא מובן מאליו לעצור לנשום וללכת צעד אחורה מהבור. 

בעיני כל הרעיון להבין שצריך להחזיק רק בזמן הגל הנוכחי, 
מה שיהיה אחר כך כבר לא תלוי בנו,
עכשיו יש גל, עכשיו צריך להוריד את הרראש ולחכות שיעבור,
מה יהיה עוד שעה? אחרי שהגל יעבור??? לא מעניין,
בנתיים נעשה פעולות שיעזרו לי לבנותת את השובר גלים בצורה טובה יותר.

בהצלחה,

החדשות הרעות.
נפלתי שוב פעם, שזה אומר שאני עדין בלופ שכתבתי עליו בהתחלה. עוד אין לי 3 ימים רצופים.
החדשות המנחמות.
אני מנסה לא להפיל את עצמי בגלל זה. נכון שזה מעצבן ומבאס שזה נפלתי, אבל בנפילות קודמות זה היה "טוב, אם נפלתי אפשר ליפול שוב" ועכשיו זה "טוב, נפלתי עכשיו וננסה להחזיק שוב פעם".
בהצלחה

אני אשמח אם מישהו ישלח לי איימל. בדרכ אני מנסה ממש לשמור את הקטעים האלה לעצמי, אולי זו לא הדרך...