שלום חבר'ה.
אני בחור בן 22 שמידי פעם נופל בצפייה לא טובה שמובילה לחטא לאחריה. 
לאחרונה הגעתי למסקנא שאני עושה יותר מידי דברים מתוך הכרח/הרגל ולאו דווקא בגלל שאני אוהב לעשות אותם. אין לי תענוג בהם. 
החלטתי שיותר מידי שנים שאני כביכול עובד את ה' (אבל באמת אין פה מישהו שעובד אותו כי הפסדתי את עצמי בכל הזמן הזה שלא עשיתי את מה שאני אוהב. לא התחברתי.) ולכן אני יתחיל לעשות דברים שאני אוהב. למשל לטייל למקומות שאני אוהב, לאחרונה התחלתי ללכת לסקי בהרים ליד המדינה, ועוד היד נטויה.. אני ממש מרגיש שאני מקבל את עצמי. הרבה יותר יציבות וביטחון, הרבה יותר רוגע נפשי, סוף סוף קצת ל ח י ו ת.
מה אתם אומרים זה נכון ככה? אולי אני יורד פה בעצם ברוחניות ומפסיד את שנות בחרותי שצריכות להיות הרי מנוצלות ללימוד התורה? 
ממש אשמח לשמוע את דעתכם. 
נ. ב. שיהיה ברור שאני ממשיך ללמוד בין טיול לטיול...

לא יודע מה לענות.
אוהבים אותך. תמשיך לשמור על נקיות.
וגם תמשיך לשתף אותנו.

יום טוב.