שנים שמילאתי לוטו. ממלא, ומלא 'אמונה' שהפעם זו פעם אחרונה.. ולמרות שנכשלתי פעם אחר פעם (אפילו את עלויות דמי ההשתתפות לא כיסיתי מעודי), עודני מלא אמונה שזהו זה, בפעם הבאה אזכה. בוא תבוא במהרה 'המכה' שתסדר אותי לגמריי.. הדפוס שכשל בדבר האחד, כשל בדבר האחר. ככה זה, פעם אחת יותר מדי ואלף לעולם ללא דיי. בכל התחומים. ואני, בשלי. שוב ושוב ושוב מנסה לנחש את הצירוף הנכון.

בלי סוף פעמים פנטזתי על החיים שאחרי הזכייה הגדולה. היו זמנים שראיתי בעיני רוחי את ערימות הצדקע'ס שפיזרתי ביד רחבה אחרי.. כיאה לגביר גדול שסוף סוף חי חיי רווחה וחולק את "המתנות שקיבל" בלב פתוח. היו זמנים אחרים שדווקא המשכתי לחיות בפשטות שממשיך לחיות בלי שאף אדם ידע על המהפך הדרמטי של חיי. כשרק קרן הצדקה המסתורית שפתחתי בעילום שם מקיימת את מי שהיא צריכה לקיים. 

למען ההגיונות נגיד שהיו לא מעט רגעים שגם הייתי נגיד. כזה שתומך בחסד וברחמים בבני משפחתו. לעיתים, כנותן בסתר ואין למאן דהו שמץ, לרגעים אחרים כאחד והיחיד שמקיים בהידור כפשוטו את דין 'קודמין' בכל יושבי עירו המשחרים לפתחו. 

הייתי משוכנע עד כלות שזה רצונו.. החלטתי שזה בגדר ההשתדלע'ס שלי. למלא 'שתי תיבות', ותו לא מידי.. אין ברירה. עליי מוטלת החובה להתחיל את ההתערותא דלתתא שתשפיע על ההתערותא דלעילא.. פייר, היו גם רגעים של תרעומת. בכל זאת, הרי אני מתאמץ לקיים רצונו, אינו מן הדין שרצוני ייעשה ולו במעט.. הסכם יומי מתחדש.. אעשה רצונך = עשה רצוני.. 

ודווקא כשהתייאשתי מלזכות. כשהבנתי שהסיכויים לזכות הם 1:2,000,000 ולא חשבתי שאזכה, זכיתי. תפסתי פתאום שרצף 'המספרים' הנכון ברשותי. כולל 'המספר הנוסף', ושאפילו, יש לי 'דאבל'. אני לא יודע לכתוב מתי בדיוק זכיתי - ולא, לא התחבאתי מאחוריי המסכה המפורסמת - אני כן יכול לתאר מתי ואיך הבנתי שזכיתי. לא קפצתי טפחיים ומעלה מרוב שמחה. גם לא הטסתי כובעי אל על בזרועות מונפות ובידיים פשוטות. רק הבטתי עליהם, ליל שבת. כל אחת ואחד ישבו במקומם ולי נפל האסימון. הבנתי שזכיתי בלוטו ואני מיליונר.

שכנגד כל הסיכויים (אחד לשני מיליון בערך), יש לי אישה ילדים ובית. שלילדים שלי יש אבא. שיש להם אמא. שיש להם אבאמא ביחד. 

ולא. אין לי חוימש לחלק. והאמת, שאפילו אין לי מעיישרע'ס לתת לכם. אבל, כן, אני מציע לכם לעמוד בטור בתור. לא אליי. אלא למי שלו מלוא הכוח. למי שמלוא כל הארץ כבודו. שהכול שלו. כי הוא הנותן. אוהו. מלוא חופניים. בלעדיו, לא הייתי מבין שזכיתי בלוטו.  

אסירותודה

תודה אסירות על הפוסט.
מרגש לקרוא.

אני דווקא כן התחברתי לחומש ולמעשרות. רק ע"י שאני נותן את מה שאני מקבל, מה שקיבלתי נשאר בי. אחרת...

אוהב.

תודה, חברים.

נתן, אני יכול להבין מדוע התחברת עם החוימש והמעיישרע'ס שמכור בהחלמה 'נותן', גם לי עברו בראש מחשבות דומות כשכתבתי את הפוסט הזה (הרעיון המקורי עם המילים הראשונות נכתב לפני יותר מחמש שנים.. לאחרונה החלטתי שכדאי לי להתאמץ ולבקר מדי פעם בתיקיית 'המאמרים שבדרך' ולשתף את חבריי מהמתנות שקיבלתי), לא הרחבתי את הרעיון לשם כי לתחושתי זה לא דומה. ואולי גם כדאי שזה לא יהיה דומה.

ייתכן ואני טועה, אבל בכל האמור בממונות, יש לי איזו שהיא תחושה של 'בעלות' אישית על משהו מהממון.. ובזמן שאני נותן - חולק אותו עם הזולת, אני מקבל חלק אחר אליי. וכמובן שתן לו משלו כי הכל שלו.. ופרנסה משמיים וכו'. לעומת זאת, בהחלמה מתאווה אני לא רוכש בעלות על כלום. שום דבר מכל זה אינו שלי, איני הבעלים. לא של דרך. לא של ניקיון. לא של המפוכחות. כל אלו ועוד הן מתנות שנמצאות ברשותי יום אחד בכל פעם מחדש.

לשם דיוק והמחשה, אציע לך להתבונן בגביר שירד מנכסיו. כיום אין לו לתת מאומה. לא חוימש, ולא מעיישרע'ס.. לעומתו, 'גביר' בניקיון, שירד ממפוכחותו ואיבד ניקיונו הלוא הוא מסר מהלך. ודוק'.

צודק.
כמו שכתבת. יש דמיון ויש שוני.

בכל אופן תודה.

אם כבר, אז לכבוד הפורום הנפלא, תבקר שוב 'בתיקיית המאמרים שבדרך'...
תודה על השירות.

לייק.

תודה, נקודה שחשוב להיזכר בה