שלום לכולם. רציתי לשתף. אני מרגיש שכאן אפשר כי זה אנונימי. ואולי יש עוד כאלו שחווים את אותו הדבר. 

הגעתי לכאן כדי להפסיק ולצפות בסרטונים, והתחלתי בתוכנית ה 90 יום. לא יודע איך לתאר את זה. אני באמת רוצה להיות נקי, לא רוצה לצפות בסרטונים, מרגיש גועל ודחייה מכל הדברים האלה, ואז פתאום יש משהו שכאילו מושך אותי לתוך זה. רק לסרטון קטן, שהופך לעוד סרטון ולעוד אחד ולעוד אחד, ללא סוף. 

ואז אני מפסיק, מרגיש רע מאוד, למרות שבעצם לא עשיתי משהו רע למישהו, ולמרות שלא פגעתי באף אחד, רק בעצמי, ואני מצליח  להיות כמה ימים "נקי", ואז זה שוב קורה ואני "נופל" לצפייה בסרטונים. וזה משתלט על כל הזמן הפנוי ופוגע בי. כי במקום לעשות דברים אחרים שתכננתי, אני מגיע איכשהו לזה ולא יכול להתנתק.  

העניין הוא שזה לא רק בסרטונים. גם בימים שאני כאילו "נקי" (לפי ההגדרה של האתר), זה יכול להופיע בכל דבר אחר. למשל בסדר פסח האחרון, באמת באמת שלא התכוונתי לאכול הרבה. אסור לי - גם רפואית, וגם כי אחר כך לא מרגיש טוב. אז אכלתי בבית לפני, והגעתי שבע!!! אבל אז היו יותר מעשרה סוגים של תבשילים (חוץ מהמצה והחזרת ו..). רוב האורחים לקחו כף או שתיים מכל דבר, ועוד אמרו שאכלו יותר מידי. ואילו אני? בדיוק כמו במחשב, בהתחלה לקחתי כף אחת, ואז עוד כף, ועוד.... המארחת הייתה מאוד מרוצה. כולם סיימו ואני עוד המשכתי. הדבר היחיד שעצר אותי היה שהתחילו לפנות את השולחן. באותו רגע לא הרגשתי שום שובע. הרגשתי וגם רציתי לאכול עוד ועוד ועוד...רק אחר כך התחלתי להרגיש לא טוב - פיזית.

ואותו דבר יכול לקרות לי עם אתרי חדשות - עוד אתר ועוד אתר...  

וזה יכול לקרות בכל דבר (אוכל/ חדשות/ סרטונים/ ואפילו כשאני עושה ספורט) וזה לא חייב להיות בריחה ממשהו. הכל יכול להיות בסדר, ואז ברגע אחד ללא שום התרעה, אני נשאב למין מערבולת של רצון לעוד ועוד ועוד...

אבל הכי עצוב לי זה שבגלל כל זה ויתרתי היום על טיול שהייתי אמור ללכת אליו, ושתכננתי ללכת כבר לפני כמה שבועות.  

לא שיתפתי אף אחד. אבל חבר טוב מאוד שלי, כנראה זיהה את הדפוס הזה לגבי משהו אחר לגמרי שקשור לעבודה, והגיב בצורה מאוד מאוד שלילית שמאוד הרתיעה אותי.  

ל 12 צעדים אני לא רוצה ללכת. גם לא למטפל. אני יודע שזה יכול לעזור לי, אבל אני עובד עם הרבה קהל, והסיכוי שאפגוש מישהו מהלקוחות שלי  - בעבר בהווה או בעתיד -  הוא לא קטן. 

מה עושים?

ברוך הבא לחבר החדש.
שלום לך גבי.
כאן תמצא חברים שסבלו בדיוק ממה שאתה סובל ותקרא מה עזר להם ותוכל לנסות בעצמך את הפתרון.
לפעמים זה לא נראה סוג של בריחה
אבל זה ממונע מתוך משהו פנימי שאינו נראה כלפי חוץ שיושב לנו עמוק בפנים.
עבודה יסודית של הצעדים מנטרלת את האובססייה הזאת.
ובכדי לבצע את הצעדים לא חובה ללכת לקבוצות חיות ולהפגש עם אנשים.
ממליץ לך לנסות את הצעדים בצורה אנונימית לחלוטין דרך הטלפון.
בקבוצה הטלפונית בכל צהרים
בהצלחה
אוהבים

תודה אריה

מועדים לשמחה גבי
מזדהה מאד עם התחושות, בהתחלה סרטון אחד, ואח"כ עוד אחד, ואח"כ...
מצטרף למה שכתב אריה, ממליץ מאד על הקבוצה הטלפונית, להתכתב כאן עם אנשים, ממליץ גם שתקרא באתר, ובפורום, על 12 הצעדים, יש כאן מלא חומר והסברים.... 
בהצלחה רבה

דבר ראשון, אני גם לא ידעתי שההתמכרות יושבת על פגמי אופי ובריחה. גיליתי את זה רק בהחלמה. זה לא במודע, זה בתת-מודע, אבל נכון לחלוטין. 

דבר שני, 
אם הייתי לקוח שלך - הייתי מעריך אותך הרבה יותר אם הייתי פוגש אותך בקבוצת החלמה. 

מי שמגיע לתכנית ולקבוצות זה הרציניים והחזקים שהחליטו לא להכנע ליאוש, אלא להתחבר לתקווה. אלו קבוצות של עבודה פנימית בכל תחומי החיים. 

אני הגעתי למצב שאני לא מסוגל עוד להשאר בתאווה, ואלך לקבוצות ולתכנית בכל מחיר - לכאורה  יש לי מה להפסיד, אבל לעומת ההפסד שבלהשאר לבד עם התאווה, אז אין לי מה להפסיד. אני לא מכיר החלמה מחוץ לקבוצה ולתכנית (ותאמין לי שניסיתי המון, והשלתי את עצמי, עד שבאתי לתכנית על ארבע).  

מזדהה עם הקושי. המחלה שלנו זה מחלת העוד. 

מוזמן להצטרף ולהחלים. 

שלום גבי. ברוכים הבאים.
מצטרף לאריה, קודם כל.
שנית אני מכיר את הצליל שניגנת פה, שמעתי אותו הרבה מאוד פעמים. אני יודע על חברים טובים שלי שהצהירו באופן הכי מוצהר שהם לא הולכים להיחשף בשום פנים ואופן, אבל הם הצהירו עוד יותר חזק שהם לא הולכים ליפול בשום פנים ואופן. אני גם מכיר, לצערי, חברים שאמרו שהם יותר לא רוצים להיחשף אפילו אם זה יגרום להם לנפילות.
אני בעד להתחיל לאט לאט ולא למהר. אני גם לא מתנגד למהר. תעשה מה שיותר נוח לך ולמה שאתה יותר מתחבר.
אני פחדתי פחד מוות לחשוב על אפשרות של להיחשף. יותר פחדתי ליפול שוב. היום החיים שלי דבש.

אתה יכול ליצור איתי קשר בפרטי אם בא לך.

אוהב.

תודה לכל החברים

אני חושב שבאמת מה שהכי מאפיין אותי זה ה"עוד". עוד קצת מזה או או קצת מזה.. ואז ה"קצת" הופך למערבולת אינסופית. אפילו עכשיו, לא "נפלתי", ואני "נקי", אבל נכנסתי רק לראות אם יש מייל חדש, ואני יושב במחשב כבר שעה, ללא תכלית, לא מצליח להתנתק. וזה ערב חג, ויש עוד כל כך הרבה להספיק. מצד שני, להיחשף, זה מסוכן מידי. אולי לא אובייקטיבית, אבל זו ההרגשה שלי. אני  לא אדע איפה להטמין את הראש מרוב בושה. אני אנסה באמת את הקבוצה בטלפון ששם זה אנונימי

שיהיה חג שמח

אוהבים.
שאלוקים יעזור לך.

יום שפוי ונקי.

שלום לך גבי היקר
כל הכבוד על האומץ לכתוב את אשר על ליבך
אני הייתי לפני כמה שנים בדיוק באותו מקום בו היית, נכשלתי בכל הנסיונות להפסיק או לשלוט בכמות של השימוש שלי 
כמו כן הייתי אובססיבי בעוד כמה תחומים בחיי. רק מי שחווה את זה מבין כמה סבל נמצא בשורות הספורות האלה.
כיום בעזרת 12 הצעדים והקבוצות אני נקי קרוב לשלוש שנים חי חיים חופשיים שמחים ומאושרים.
בתחילה גם מאד חששתי להגיע לקבוצות ומהסטיגמה שתדבק בי. מאד עזר לי בהתחלה להיות בקשר אנונימי עם מישהו מהתוכנית איתו שוחחתי על הלבטים שלי ועל החששות שלי מכניסה לתהליך של הריפוי.
מאחל לך הרבה בהצלחה
אתה איש טוב ואני חושב שממש מגיע לך להיות חופשי
להתראות