המשפט הזה תמיד נשמע מוזר, גם כאשר משתמשים בו בתור ביטוי. למה שמישהו יחשוב שכדאי לכבות אש עם זרנוק נפט? הרי כל מי שיש לו קצת שכל בראש מבין שזה לא יעזור אלא רק יגרום לאש להתפשט ולבעור פי כמה וכמה. עד שניסיתי בעצמי לעשות בדיוק את זה. ראיתי את האש בוערת, פחדתי ממנה וברוב ייאושי פניתי אל החומר היחיד שהיה נראה לי שיש סיכוי שיעזור לי לכבות אותה. זה אמנם היה נפט, אבל השתמשתי בזה בכל זאת, כי זה היה נוזלי וחשבתי שאם מים מכבים נפט, אולי גם הנפט יכבה אותה.
האש שבערה בתוכי היתה הכמיהה לתאווה. האובססיה נדלקה לי בראש ולא נתנה לי מנוח. ניסיתי להדחיק אותה אבל זה לא עבד, והיא הלכה והתגברה. ידעתי שזה יעשה לי רע אבל לא יכולתי לעמוד מול האש המתפשטת. חיפשתי במהירות מה יכול לכבות את האש והדבר היחיד שמצאתי היה דוקא החומר היחיד שיגרום לדליקה הרבה יותר גדולה. בתוך תוכי ידעתי שזה מה שיקרה, ואם אשתמש בחומר הזה האש לא תיחלש ותכבה אלא להיפך, היא תהפוך להבה ענקית שתשרוף אותי, אבל ברוב ייאושי השתמשתי בחומר הזה, וכאשר יגורתי בא לי.
האובססיה והכמיהה לפורנו ותאווה שרפו לי את הלב והראש, אז ניסיתי לכבות את הלהבות על ידי זה שאצפה בקצת פורנו ואתן לעצמי לזרום קצת עם הפנטזיות. חשבתי שאם אתן לעצמי לצרוך "קצת" תאווה, זה ירגיע אותי, גובה הלהבות יירד, והאש תכבה, אבל מה שקרה זה בדיוק הפוך. איך אומר הפתגם? זה היה כמו לכבות אש עם צינור נפט... כאשר נתתי לעצמי לצרוך קצת - האש התפשטה במהירות והלהבות רק התגברו. כעת לא היתה לי ברירה וחיפשתי בכל כוחי דרך לכבות אותה, וכך חזרתי על הטעות פעם נוספת וניסיתי שוב לכבות את האש עם נפט. כמה ששפכתי על האש - כך היא התגברה. כמה שנתתי לעצמי לצרוך יותר תאווה, כך רציתי יותר, עד שלא יכולתי יותר.
למה שאעשה את הדבר הטפשי הזה? כנראה מכיון שאני רגיל שבכל שטח אחר של החיים, זה באמת עובד ככה. למשל כשאני רעב - אוכל ירגיע את הרעב, כשאני צמא - מים ירגיעו את הצמא, וכשאני עייף - שינה תרגיע את העייפות. לפי ההיגיון הזה, אין פגם לוגי במסקנה שכשאני רוצה פורנו - צפייה בפורנו תרגיע את הרצון הזה. אבל מה שנכון לגבי אוכל, מים ושינה, לא נכון לגבי הפורנו. צפייה בפורנו לא גורמת לי להפסיק לרצות לצפות אלא בדיוק ההיפך, היא גורמת לי לרצות יותר ויותר. נכון שנוזלים מכבים אש, אבל לא כל נוזלים, יש כאלו שדוקא גורמים את ההיפך.
