חברים יקרים,
בתכנית של הצעדים סיפורים היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מהתכנית. כבר בהוצאה הראשונה של הספר הגדול הופיע הסיפור של ביל ובסוף הספר היה נספח של סיפורים אישיים, ובמהדורות הבאות, למרות שלא שינו כלום בתוך הספר, הוסיפו לו סיפורים נוספים (כמה חבל שלא כולם תורגמו לעברית).
כיהודים אנחנו עם שחי על סיפורים. סיפור יציאת מצרים - הדגש הוא על סיפור, וגם בחגים אחרים אנחנו עסוקים בסיפורים, הסיפור של חנוכה, פורים וכן הלאה. זה לא סתם מידע, זה סיפור, וכל המרבה לספר הרי זה משובח.
לפני שש שנים, כתבתי בפורום את הסיפור האישי שלי, כדי לתת ניסיון, כוח ותקווה, לכל מי שנמצא במצב בו הייתי והוא מחפש דרך החוצה.
מאז היו לפוסט הזה למעלה משלושים אלף צפיות, אבל המספר הזה לא מדבר אליי. המספרים האלו לא אומרים הרבה, אבל כאשר אני מקבל אימייל מחבר שמספר לי שהדברים נגעו בו והוא החליט לעשות שינוי בחיים, או כשאני נפגש עם חבר שמספר לי שהוא נקי כבר תקופה ארוכה אבל את התהליך הוא התחיל כשהוא קרא את הסיפור הזה, אין דבר יותר גדול מזה עבורי. לחשוב על כך שדוקא הקשיים והכאב שעברתי יכולים להעניק לאדם אחר תקווה, זה דבר שלא ייאמן.
חברים נוספים כתבו את הסיפורים האישיים שלהם, בהם אסירותודה, נתן במתנה, טהרני, חוסידל' ואדם יסודו.
אז אם גם לך יש סיפור של החלמה, אם גם אתה הגעת לכאן חסר תקווה וזכית לחזור כאן לשפיות, אנא, תשקיע גם אתה לכתוב את הסיפור האישי שלך. זה לא ענין של כתיבה ספרותית, ולא שאלה של עד כמה הסיפור שלך דרמטי. גם אין לך ניסיון מיוחד בכתיבה, וגם אם אתה חושב שהסיפור שלך הוא רגיל, תכתוב אותו. פשוט תפתח פוסט חדש ותכתוב את הסיפור האישי שלך. הסיפורים האישיים שלנו יש להם משמעות מיוחדת, וזה היישום של ההבטחה של הצעד התשיעי על כך ש"לא נתחרט על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת", כיון שהניסיון שלנו הוא אחד הדברים החשובים ביותר שיש לנו כיום.
