יום ל"ג בעומר, השעה 11:30 בבוקר.
מה שקורה איתי עכשיו: אני מרגיש אובססיבי לתאווה, רצון עז להשתמש, לא ממש מבחין בין רצון לבין אובססיה, לא מסוגל להתקשר לחברים ולשתף, אבל לפחות אני כותב כאן.
במה מתבטאים הרצונות שלי והאובססיה?
אני רוצה לצפות בפורנו, לא רק סרטון אחד, כמה שעות, כמה ימים, וכמה שנים, רצוף... להרגיש, להתרגש, להרגיש שאני מממש את הפוטנציאל של היצור האנושי בעולם... אני רוצה להתחיל ככה - אני רוצה בהתחלה לשחזר כמה סרטי פורנו שמחקתי אותם בעבר ולצפות בהם, ובהמשך להזמין שירות אינטרנט ללא חסימה ולצפות שעות בפורנו או צ'אטים עם לאונן באמצע או בלי. וכמובן שיש לי פנטזיה לממש פנטזיות ישנות שלי ללכת לשימושים חיים (הרי כולם שמה מחכים רק לי, ברור...), להרגיש את השיא של הריגושים שיכול להיות בעולם, להרגיש שייך ולהרגיש חי.
מה אני מחפש בתאווה?
אני מחפש ריגוש, כיף, משהו שימלא אותי, משהו שיצדיק את הסיבה למה אני חי בעולם וייתן לי סיפוק, משהו שישכיח ממני את החוסר סיפוק ואת התסכולים שלי בימים האחרונים, ולברוח מכל הקשיים הרגשיים שלי, לברוח...
האם זה שפוי? אולי כן ואולי לא, בא נראה...
אני כהיום בן 30, ויש לי ניסיון מר של כ8-9 שנים של שימושים וצפייה בפורנו, וכל פעם שהשתמשתי הרגשתי רע בגלל זה, לפעמים מיד לאחר השימוש, ולפעמים רק אחרי כמה שעות התחלתי להרגיש "איזה גועל נפש אני", אבל תמיד בסוף הרגשתי רע עם זה. ולמרות שאצלי זו הייתה בעיקר הרגשה דתית, אבל אני שומע מחברים שלא היה להם בעיה עם זה מבחינת דתית ובכל זאת הרגישו ככה, אז זאת אומרת שזה תופעת לוואי של השימוש, וזה ממש לא משנה באיזה רמה של דת אני נמצא.
ובתת מודע תמיד השתמשתי כדי לברוח: האם זה באמת פתר את הבעיות שלי? האם זה באמת סידר את מה שהיה לי קשה בחיים או את התסכולים? לא! זה פשוט סימם אותי למשך כמה שעות או כמה ימים, ואז גם הקשיים וגם האובססיה חזרו בצורה חזקה יותר וכפייתית יותר.
ואם אני לפעמים מרמה את עצמי שאני רוצה רק 'קצת' תאווה, לגימה קטנה וזהו, בהחלט שלא! אני רוצה שיהיה סביבי רק תאווה כל היום, 24 שעות ביממה, 120 שנה! האם זה מציאותי, בא נעזוב מבחינה רגשית, מבחינת פיזית זה פשוט לא מציאותי, זה דבר שלא יכול להיות בעולם, אני מדמיין עולם של תאווה ופנטזיות שלא קיים, פשוט אין.
ולמרות הרצון העז שלי, והניסיון להתעלם מהתוצאות, אני יודע בברור שאח"כ אני יתחרט על זה, זה יכאב לי, אני ירגיש פיצול, אני ינסה להסתיר את זה מאשתי ומהסביבה שלי, ולחזור לחיים הכפולים שלי, חיים של הכחשה חוסר כנות והמון סבל. זה פשוט לא שווה ולא שפוי!
אז זהו, לאור הדברים הנ"ל המסקנה היא "שאני בנאדם לא שפוי", כשמגיע לתאווה אני פשוט מחליק על המוח...
הדחף הזה לתאווה, הוא לא שפוי, אבל בכל זאת אין לי שליטה על זה, אני לא מסוגל להפסיק למרות שאני מבין שזה לא טוב עבורי, כוח הרצון שלי ממש פצפונצ'יק, לעומת הכוח של אובססיה לתאווה שמנקרת לי במוח ללא רחמים. זהו... אני לא יכול... אני חסר אונים וחסר כוח מול זה, אני לא מסוגל להתמודד מול הרצונות והדחפים ההרסניים שלי לבד, פשוט אין לי סיכוי.
אני חייב כוח גדול ממני, כוח שיותר גדול מהדחף שלי, רק כוח כזה יוכל להתמודד מול האובססיה שלי ולשמור אותי היום נקי למרות הרצונות שלי.
מי זה הכוח גדול?
הכוח הגדול זה התוכנית, הקבוצה, הספונסר, החברים, או כל אדם אחר חוץ ממני. ומעל כולם אלוקים אוהב שהוא היחיד שמסוגל לשמור עלי נקי ולתת כוח באנשים האלה ובחברים שלי שיעזרו לי להישאר נקי. כשאני פונה לכוח גדול ממני, כדי להגיע בסופו של דבר לכוח של אלוקים שייתן לי נכונות לוותר ולהישאר היום נקי.
ואיך אני פונה לכוח הגדול הזה?
פשוט מרים טלפון לחבר, לספונסר, נכנע ומספר הכול מה שעובר עלי ומה אני רוצה או מפנטז. ומתפלל לאלוקים אוהב שיעזור לי להיות שפוי ולוותר היום על הרצונות ההרסניים שלי, ולהישאר נקי.
אני מתפלל מעומק הלב: אבא שבשמים! תסתכל עלי, אני הבן שלך, פה למטה, אתה רואה אותי? אני מתמודד כעת מול אובססיה שהרבה יותר חזקה ממני, תן לי יד, תן לי כוח לעבור את זה היום ולהישאר נקי. אני זקוק לעזרה שלך.
ואז אני שומע את אלוקים עונה: בני יקירי, בני מחמדי, אני מסתכל עליך - לא שמה מלמעלה, אני מסתכל עליך פה מהצד, אני פה לידך, ממש לצידך, אני לידך כבר מתחילת היום גם לפני שהאובססיה הזאת התחילה, אני הייתי לידך גם כשישנת בלילה ולא היית מודע בכלל למה שקורה מסביבך, אני תמיד הייתי איתך, ואני ימשיך להיות איתך בכל מצב. היד שלי מושטת אליך כל הזמן, גם כשאתה לא מרגיש ולא רואה, אני אוהב אותך איך שאתה, ואני ימשיך לשמור עליך כמו ששמרתי עליך עד היום. אוהב אותך מאוד.
