ערב טוב ולילה טוב!
אני חושב שהגעתי להבנה איפה הבעיה שלי.
כלומר הבעיה שלי היא לא רק פורנו והתמכרות להוצאת זרע(שזה הרבה יותר טוב מאשר להיות עם אישה), אלא הבעיה שלי היא הרבה יותר עמוקה.
כל דבר שאני נכנס אליו אני עושה אותה הכי טוב שאפשר לא מוותר, ולא מפסיק גם אם זה עולה לי בשעות שינה ובזמן אחר.
זה קורה לי שמספרים לי על סדרה.
ברגע שאני נדלק עליה אני תוך כמה ימים מסיים אותה.
זה קורה לי שאני בונה משהו עם הידיים שיש לי אני לפעמים שוכח לאכול לא עוצר עד שמסיים.
זה קורה לי בשיעורי בית אני עושה תרגיל אחד ואז פתאום שם לב שעושה יותר ממה שתכננתי.
וזה קורה לי בעוד תחומים בחיים.
לכן הבעיה שלי עם ההתמכרות היא שאם אני בפנים אני עושה את זה עד הסוף.
לכן אני אשמח לעצה בעניין הזה.

שלום צחי,

בהתחלה הייתי בטוח שכתבת עליי, עד שהבנתי שכתבת על עצמך... כמוך כמוני, כשאני מתחיל משהו, אני עושה אותו עד הסוף, לא מחכה ולא עוצר. יש בזה אפילו מימד של אימפולסיביות, כפייתיות בלתי ניתנת לעצירה.

תראה, אני לא מכיר אותך, אבל אצלי התובנה הזאת לא עזרה. לא רק התובנה הזאת לא עזרה, תובנות בכלל לא עזרו.

אני חייב לסייג את הדברים ולומר שאם אדם סובל מכפייתיות אמיתית (נניח מי שסובל מ OCD שזאת הפרעה נפשית של אובססיה וכפייתיות), אז "ידיעת המחלה חצי תרופה" וזה מאוד חשוב לדעת שזאת הבעיה, כדי שיוכל לטפל בה. לא שהתובנה תפתור לו את הבעיה, אלא שהתובנה הזאת תגרום לו ללכת לקבל את העזרה שהוא צריך - במקרה הזה עזרה מקצועית מסוג כל שהוא, וקרוב לודאי מדובר גם על עזרה תרופתית.

אבל אצלי זה לא המצב, אני פשוט מכור, והחלק הזה שאתה מתאר הוא רק פרט בתוך הפסיפס של הבעיה שלי - חוסר יכולת להפסיק למרות רצון נואש לכך. ידע הוא לא כוח עבורי, גם לא הידע הנכון. מה שחסר לי זה לא עוד ידע, חסר לי כוח. גם כאשר הבנתי את עצמי מצוין, זה לא עזר לי כי לא היה לי את הכוח כדי להשתמש בידע הזה.

ברוב ייאושי, כאשר הרגשתי שכל הידע שלי לא עוזר לי, פניתי לפסיכולוג כי חשבתי שהוא ייתן לי כוח, אבל הוא אמר לי שגם הוא לא יכול לתת לי כוח, ובמקום זה שלח אותי לתוכנית 12 הצעדים. כאן זה היה המקום הראשון (והיחיד) שבו לא קיבלתי תובנות נוספות אלא כוח. כשיש לי את הכוח, אני יכול גם להשתעשע בהעלאת תובנות, אבל זה לא מעלה ולא מוריד עבורי, כי אני לא מחפש להבין את עצמי אלא מחפש את הכוח ליישם את מה שאני כבר יודע היטב.

סוד הכניעה כתב on 29 יוני 2018 01:47:


לכאורה אתה צודק, הרי זה משול לאדם שיושב לו בכלא וחושב איך נכנס לשם, זה לא יעזור לו לצאת, אם הוא יספר לסוהרים את התובנות שעלו לו הם יצחקו עליו וישאירו אותו בכלא.

אבל אף על פי כן, אני חושב שאפילו אם התובנות לא יעזרו לנו לצאת, הם בהחלט יעזרו לנו לא להיכנס, אם נמצא דרך לצאת משם בדרך שאיננה העלאת תובנות.

הרי הניסיון להיכנס יושב על סיבה עמוקה כלשהיא בתודעה, אם נבין לעומק מהי, נוכל להישאר בחוץ.

אני ייתן לך דוגמא - נניח ויש מכור עשיר מאוד, שיכול להרשות לעצמו לשכור 4 עובדים שישגיחו עליו 24 שעות ביממה, כך שלא ייפול, זה דרך לצאת מההתמכרות בלי תובנות.
אבל הדרך הזאת היא כוח טהור - ברגע שהמכור יפסיק לשלם והשמירה תעלם, הוא ייפול.
אם המכור יהיה חכם יותר, הוא גם ישלם לעובדים הללו שישמרו עליו, אבל גם יילך לפסיכולוג או יישב עם עצמו ויבין למה הוא מכור, על איזה חור ריק בלב זה יושב, ואז, כל העולם של המכור שלפני רגע היה כל כך חסר הגיוני, הופך להיות הגיוני.
פתאום הוא יהיה ככה: "עכשיו הבנתי.. אז אני מכור בגלל שאבא שלי לא חיבק אותי בילדות, ולכן כך קרה, ולכן כך קרה, ולכן כך קרה, ולכן ההתמכרות".

וכך, תוך כדי שהמכור יימצא בעולם הנקי שלו, בעולם שלו שמחוץ להתמכרות, ויבין למה הוא מכור, לאט לאט המוח שלו ישתחרר מהרצון להתמכרות.

ככה זה לפחות בתיאוריה

יפה.

האם יכול להיות שבגלל איזו סיבה מסויימת בנפש התחלנו בהתמכרות אם זה כי לא חיבקו אותנו בגיל העשרה ואם זה כי תהליכים בנפש שהיינו צריכים לעבור עם עצמנו ועוד הרבה דברים...
וככל שהזמן עבר השתנינו,התפתחנו, למדנו להכיר את עצמינו יותר למדנו מה היה חסר לנו בילדות וגם כעת במה אנחנו חלשים בו עכשיו ולכן הסיבה לחפש פגם אופי מסוים אצלינו כעת לא יעזור לפתור את הבעיה כי אנחנו כרגע מכורים וזהו?

שמור, 

אני מכיר את הפסיכולוגיה של למצוא מה סחבנו מהילדות וחסכים וכו'. אני מאמין שיש בזה משהו. אבל אותי זה לא מקדם. 

הבעיה שלי היא שלא התבגרתי. התרגלתי לצפות שידאגו לי, ולהתמסכן ולהאשים כשזה לא קורה. 

התרופה שלי היא לזהות את פגמי האופי, מה גורם לי להתנהג כמו ילד, לשחרר את זה ולהתפלל לנקודת מבט בוגרת יותר על העולם. 

כן, מסתבר שיש סיבות טובות למה אני כמו שאני. אבל זה חלק מהמחלה להחזיק את הסיבות כדי להמשיך להתמסכן. זה בסדר שילד ונער פוחד ובודד וכועס כשלא מחבקים אותו מספיק. זה לא בסדר כשאני כמעט בן 30,וממשיך להיתקע עם זה. הגיע הזמן להתבגר. לדאוג לעצמי. אם אני צריך עוד חיבוק - למצוא אותו (בקבוצה למשל), אם אני מפחד - לדבר על זה, למצוא תקווה ועזרה (אלוקים הוא אופציה נהדרת), אם אני מתוסכל וכועס - לנתח מאיפה זה בא, אם אני במצב רוח זיפתי - לשחרר. 

היי-צחי! נשמע לי שיש לך ההבנה ממש חשובה לגבי התנהלותך ודפוס ההתנהגות שלך.
 השאלה היא, מה באמת  אתה עושה עם זה?   (כמו שאולי התכוון סוד הכניעה)
 {אם אתה משתתף בקבוצות? מדבר עם חברים? ספונסר? או הלך לטיפול אישי, כזה או אחר}

בכול אופן.. אותי מעניין להבין עוד איך התובנה שלך מתקשרת לבעיה של ההתמכרות, ולמה אתה מתכוון ב "עושה את זה עד הסוף"? אם תוכל להסביר לי [כאן, או באישי] אנסה לעזור לך להבין עוד את מה שיושב בשורש דפוס ההתנהגות שלך..
 כרגע, נשמע  ממה שכתבת,  שאתה מתאר מצב של חוסר "קשב" פנימי.
 אם הבטן שלנו אומרת שהיא מלאה אחרי מנה אחת ואנחנו אוכלים שתיים, זה מראה שלא היינו קשובים לבטן שלנו.   אם אחרי שעה של לימוד תורה, התחושה שלנו שהתמלאנו רוחנית ואנחנו ממשיכים ללמוד עוד 3-4 שעות, אז לא היינו בהקשבה ל"נפש\שכל" שלנו.
 דפוס כהזה בכול תחום מסמן חיפוש של "ערך עצמי" דרך הישגים חיצונים, שהרבה פעמים מישהו אחר קבע לנו, שככה ורק כך אנחנו "שווים". דרך שכזאת הרסה לנו את כול  הקשב הפנימי שהיה לנו בצורה טבעית.. אם אדם ממשיך להתנהל בחוסר "קשב", זה יוביל אותו למציאות מוגזמת בכול נקודה בחייו. כפי שתיארת את זה אתה בעצמך:)

בהחלט, ההתמכרות מגיע מחוסר בילדות,
אישתי היא פסיכולוגית, והיא מאמינה שצריך למצוא את המטפל הנכון להוציא אותנו מהטרמות של העבר, ואז לא נצטרך להשתמש,
כרגע היא לא מצאה,
אבל אני מצאתי פתרון בתכנית, שמחבר אותי ומחזיק אותי לא לברוח מהחיים.

robinhood כתב on 29 יוני 2018 16:12:

כפי שכתבת - יפה בתיאוריה. על זה אני מסכים. אבל האם זה יפה גם במציאות? כאן אני סקפטי.

הסיבה המרכזית היא שלא ראיתי שזה עבד עבורי. גם כאשר הלכתי לפסיכולוג והוא הסביר לי את כל ההסברים, זה לא נתן לי כוח. ידעתי היטב למה אני עושה מה שאני עושה, אבל לא הצלחתי להימנע מכך.

נניח שהייתי ממשיך עם הדוגמא שלך ויש לי כסף ואני לוקח אנשים שישמרו עליי. אתה יודע מה יהיה השלב הבא מבחינתי? לשלם יותר כסף כדי שיעזבו אותי ויתנו לי לחזור לפורנו... זה הרי מה שעשיתי כל פעם עם הסינון על המחשב. התקנתי סינון כדי לפתור את הבעיה, ואז הסרתי אותו. אחר כך התחכמתי עם עצמי והתקנתי סינון שבו אני לא יודע את הסיסמא, ואז התחכמתי על ההתחכמות והצלחתי לפרוץ את הסיסמא. כשאני נלחם נגד עצמי, אני תמיד מנצח (את עצמי).

זה לא שאני מזלזל בתובנות. ממש ממש לא. יש סיבה לכך שאני ממשיך ללכת לטיפול פסיכולוגי (לפחות מפעם לפעם), וזה כיון שאני מאמין שהבנת המצב יכולה לעזור לי בהרבה תחומים של החיים. אבל בתחום של ההתמכרות, התובנות לבד הן חסרות משמעות עבורי. אני יודע הכל מצוין, אבל פשוט עומד חסר אונים מול הכוח העצום של הכמיהה והגל של האובססיה שתוקף אותי.

בנוסף לכך, הקביעה שכל התמכרות מגיעה מחוסר בילדות ממש לא נכונה עבורי. היתה לי ילדות מצויינת, הורים אוהבים, משפחה נורמלית, לא חווית התעללות משום סוג שהוא, ולמרות זאת הפכתי למכור. אז אין לי את מי להאשים, ואני גם לא מחפש אף אחד להאשים אותו. 

כעת כשאני הולך לקיצוניות השניה, אני אומר שתוכנית הצעדים גם כשאני לא מבין איך היא עובדת בכלל, זה עדיין עובד עבורי. בדיוק כפי שאני לא יודע איך הדלק גורם לרכב לנסוע, אבל אני יודע שאם אני ממלא דלק אז הוא נוסע, כך גם התוכנית הזאת עבורי לא תלויה בידע ותובנות אלא בעשיה.

כמובן כל זה הוא רק החוויה האישית שלי ואני מודע לכך שישנם אנשים אחרים שאצלהם החוויה היא אחרת. אני לא מתיימר לרגע לומר לאף אחד מה נכון עבורו אלא רק משתף את מה שנכון עבורי.

סוד הכניעה כתב on 02 יולי 2018 15:53:



תודה רבה על התגובה.
שמע, יכול להיות שאתה צודק, ומה שאני אומר זה שטויות ובאמת לתובנות אין שום השפעה, אני מנסה לברר את הדברים האלה כרגע בעצמי.

אבל אני יושב ומסתכל על אנשים אחרים, אנשים שאני יודע שהראש שלהם פשוט לא בפורנו, מכיר את האנשים האלה ? אני מכיר כמה בחיים שלי ואני לא מבין אותם.
אתה מדבר על זה שכל מה שאני אומר תיאורטי ולא עובד, אבל אני מסתכל על אנשים ביום יום שלי, שהם כן קיימים ועובדים, ועל מה אני חושב כל הזמן ? אני חושב איך אני יכול לפתוח להם לרגע את הגולגולת ולהסתכל בפנים ולהבין סוף סוף מה ההבדל בינם לביני. למה הם נקיים בצורה טבעית כל כך ואני לא ? 

והם לא אנשים שהיו ב-12 הצעדים, הם לא אנשים שנכנעו, או היו אסירי תודה, או מסרו את הרצון שלהם לאלוקים, וכל הדברים האלה שכותבים פה, הם פשוט אנשים. והם פשוט נקיים. למה ?

זה גורם לי לחשוב, שאם יצורים כאלה קיימים בלי תוכנית 12 הצעדים, אולי אני לא צריך את תוכנית 12 הצעדים, אולי אני צריך להבין מה בעבר הפך אותי להיות חולה בהתמכרות, ולפתור את השורש של הבעיה שם.

כמובן שאז תגיד "אתה חולה והם לא", אז אני יישאל: "למה ? למה אני חולה והם לא ? מה עושה אותם שונים ממני ?"
ופה יש שני מסקנות, המסקנה שלך אומרת שהם פשוט שונים ממני, הם חייזרים ירוקים (או אני החייזר הירוק), ולא משנה כמה תחשוב, אתה לא תהפוך להיות חייזר ירוק כמוהם.
והמסקנה השנייה וההפוכה תהיה, שאני בדיוק כמוהם, רק שמשהו אצלי השתבש בדרך, אז צריך לחזור ולבדוק מה השתבש ואני יחזור להיות דומה להם.

אני חושב: "אני יכול להיות דומה לאנשים האלה, אולי אני רחוק מהם קצת, אבל עם קצת עבודה - אני יהיה בדיוק כמוהם".
עד כאן בקשר לאמירה שלך של תיאוריה מול מציאות.



בקשר למה שאמרת לגבי הסינון ועל זה שתמיד אני ינצח את עצמי - אתה צודק לגמרי בקשר לסינון, אדם נחוש וגם לא נחוש יודע להתגבר על סינון, כי הטכנולוגיה לא טובה מספיק היום. היא משתפרת מאוד, אבל אין סיכוי לתוכנות האלה מול המוח האנושי. אלא אם כן גוגל או מייקרוסופט ייכנסו לתמונה.
אבל בקשר לדברים אחרים - קשה לומר. אתה אומר שאתה תשלם לאנשים ששומרים עליך יותר כסף כדי שיפסיקו לשמור, אבל הם לא טיפשים, הם יודעים שאתה מכור, והם יודעים שזה פרנסה מאוד יפה לשמור, ואם תיתן להם כסף והם יתפתו להפסיק, אז הפרנסה תסתיים.
אני לא רוצה להיכנס לדקדוקים בקשר לשיטה הזאת, אני פשוט אומר ששיטות אחרות של כוח טהור לצאת מההתמכרות יכולים להיות יעילים וטובים אם יודעים איך להפעיל אותם.

אתה אומר שיש לך ילדות מצוינת ומשפחה טובה, אם כן אז אתה מאוד מעניין אותי כמקרה של מכור שהיה לו חיים טובים מאוד - משפחה טובה, חינוך מצוין, ילדות טובה, בלי אלימות, בלי אלימות סמויה, בלי הפחדות ממושכות ובלי אירועים מיוחדים, ועדיין אתה מכור. זה באמת תעלומה עבורי איך אתה מכור.
אני רק יודע שמומחה להתמכרויות - יהודי נודע בשם גאבור מאטה (שמכור למוזיקה קלאסית, ביזבז אלפי דולרים בשבוע על דיסקים של מוזיקה קלאסית) אמר שכל המטופלים שלו אמרו בתחילת הטיפול שהייתה להם ילדות טובה, ותוך חמש דקות של דיבור הוא כבר גילה שזה לא נכון.

תודה שוב על התגובה, מעריך את זה מאוד !

קראתי חלק מהשרשור וגם אני רוצה להעיד על עצמי שהייתה לי ילדות מעולה, משפחה טובה, חינוך מצוין. בלי שום דברים מהנ"ל ובלי שום אירועים מיוחדים.
ואני עדין מכור.

must_win_now כתב on 02 יולי 2018 19:22:



שמע, ממש מוזר. אתה וסוד הכניעה תעלומה בעיניי.

מצד שני, אני לא יודע כמה ממה שאתם אומרים נובע מהבנה אמיתית מהו חינוך מצוין, ילדות מעולה ומשפחה טובה.  בלי לזלזל חלילה בתפיסה שלכם את המציאות.

אני ייתן לך דוגמא למה זה קשה - ראיתי בעיתון פעם לפני הרבה זמן סיפור על איזה ילד שהיה חי באיזה כת כזאת שמכים שם על ימין ועל שמאל, ושסגרו את הכת הזאת, ושלחו אותו למשפחת אומנה, הוא היה ממש מבולבל, כי הוא לא הבין איך זה ייתכן שלא מרביצים מכות חזקות על כך שעושים רעש מוגזם, או על כך שמפילים אוכל לרצפה בטעות וכו'. רק אחרי זמן מה ששהה בבית של המשפחה האומנה הוא הבין כמה החיים שלו היו דפוקים.
ואנחנו מדברים על משהו הכי ברור שיש, ועדיין לילד הזה זה לא היה ברור אלא לאחר זמן.

ניקח עוד דוגמא - נגיד יש איזה ערבי שאומר לי שהילדות שלו הייתה טובה. והוא לא מבין למה הוא מכור. כי הייתה לו משפחה טובה, ילדות מצוינת, וחינוך מעולה.
אבל החינוך המעולה שלו נחשב לעלוב אצלנו. והסטנדרטים שלהם למשפחה טובה הם בינוניים פלוס אצלנו, וה"ילדות המצוינת" שלו נחשבת מצוינת בחברה הערבית, אבל אצלנו היא נראית לא נעימה ומפחידה.
אז בסטנדרטים תרבותיים, הבחור הערבי משכנע את עצמו שהיה לו הכול, אבל בסטנדרט של הלב שכבר עמוק יותר וקשה למצוא - הלב בוכה לו שהכול רע. ולכן הערבי מתמכר, אבל לא מבין למה. כי הוא חוסם מהראש שלו את המחשבה הפשוטה והמפחידה שאולי כל החברה שהוא חי בה עושה טעות איומה.

אז אני שואל שוב - אתה בטוח במה שאתה אומר ? אולי תפיסת העולם שלך חושבת שהייתה לך ילדות טובה וחינוך מצוין, אבל הרגש שלך העמוק והפנימי - לא מסכים איתך.

אני עדיין רווק היו, יש, ויהיו לי ילדות מצויינת זה לא קשור להתמכרות ההתמכרות שלי ממקום אחר (אני יודע מהיכן זה הגיע).
זה לא הגיע אלי מחוויות ילדות קשות.
אני מכיר אנשים שהיו להם חוויות ילדות קשות והם לא התמכרו לשום דבר.

בדורות קודמים היו הרבה יותר חוויות ילדות קשות (אז חשבו שחינוך פירושו מכות,) רעב וכו' וכו' ולא נראה לי שהיו כל כך הרבה מכורים.
חוץ מחוויות טראומתיות יש 3 סיבות שבגלל זה יש יותר מכורים היום (לקוח מפורטיפיי).
1. היום לא יודעים שזה התמכרות, אנשים לאט לאט מגלים את זה ולקוח זמן לשנות את התודעה כמו סמים שפעם היה מותר, ולכן יש את זה בסרטים בלי סוף וכו' (לעומת סמים שמי שיראה סרט שמדבר על לקחת סמים זה אסור).
2. היום יש טכנולוגיה שמכניסה לנו את הפורנו בקלות לחיים.
3. תעשיית הפורנו היא תעשייה מאוד גדולה שמגלגלת מליארדים ואנשי עסקים משתדלים לשמר אותה לעיני ההמון - כלומר כל הפרסומות רחוב סרטונים של פרסום וכו'.
וזה לא רק מחוויות ילדות אלא אנשים פשוט היום יותר נחשפים לדבר הזה.

מה ש'סוד הכניעה' אמר (נראה לי) שעם כל הכבוד לתובנות, אמנם כדאי וחשוב ללמוד אל איך מגיעה ההתמכרות, אבל בסופו של דבר אם בן אדם רק אוסף תובנות ולא מיישם בפועל הוא מהר מאוד יפול.
כי התובנות חייבות לרדת למעשים בשטח (זוהי הסיבה שגם הפתרון הדתי לא עזר לנו כי אנחנו בעיקר אספנו תובנות ולא הורדנו אותם לחיי היום יום).
12 הצעדים אומרים לך שאתה חייב להוריד את כל מה שאתה לומד למעשה ולכן תשתף, תהי' עם קבוצה חי', ושיהי' לך ספונסר, כדי שהדברים ירדו לחיי היום יום.

מצטרף למעידים על ילדות טובה וכו'. 

תראה, אני יודע שאני מנוהל מתלות מול ההורים, שאני תמיד מציג בפניהם רק את ההצלחות ומסתיר פגמים. 

אבל אין מה לומר. היתה לי ילדות מעולה. בלי מכות, בלי צעקות, בית מטופח, הורים נורמלים. אני שומע סיפורים על הורים אחרים ומודה לאלוקים שזכיתי בהורים נורמלים ומקסימים כאלה.

אני יכול לחפור ולטעון שהייתי רוצה שתהיה בבית פחות הישגיות ויותר שיח רגשי. אבל זה בגבול הנורמלי (רחוק מאוד מהתיאורים שלך על ילדים בכת או ערבים. ואני מכיר..). הייתי רוצה יותר הכלה, אבל אני מזכיר לעצמי שזה בונוס. שגם ההורים שלי הם בני אדם (ובני אדם טובים ואיכותיים). אבל מכאן עד לומר שעברתי טראומה או שכל ההתמכרות שלי משם - זה תירוץ ילדותי. 

אני כן מסכים שההתמכרות שלי היא ילדותיות, לעומת החלמה שהיא התבגרות. 

לא יודע למה דווקא אני מכור. פעם חשבתי שכולם מכורים. לקח לי זמן להבין שזה לא נכון. יכול להיות שזה גם עניין של אופי. 

הפירוש שאני מעדיף להתמקד בו הוא לא לראות את ההתמכרות כאסון ולחפש אשמים, אלא כמנוף. זכיתי במתנה (כואבת..) שמכריחה אותי להעמיק בקשר של אהבה לאלוקים, כי בטבע אני נופל הכי גרוע, אז אני מוכרח את הכוח הכי חזק איתי.

חשוב טוב יהיה טוב כתב on 02 יולי 2018 23:21:

ברור שאין מכורים מדורות קודמים, כי לא היה אינטרנט, כפי שאמרת. אם היה - היה המון.

אתה אומר שהילדות שלך הייתה מצויינת, וההתמכרות שלך מגיעה ממקום אחר, אז מאיפה היא הגיעה לדעתך ? 

אתה אומר כסיבה כללית שאנשים מתמכרים היום יותר לפורנו בגלל החשיפה הגדולה לעניין.
אז תן לי לשאול אותך שאלה על זה:
אם אתה צודק, וכל הבעיה של ההתמכרות זה חשיפה לפורנו, אז למה אנשים שהפסיקו להיחשף לפורנו עדיין מכורים ?
הרי לפי ההיגיון שלך - ראו התמכרו, לא ראו - לא התמכרו יותר.