היתה תקופה שניסיתי את הטיפול הזה, לא ממליץ. הוא יקר ויש לו תופעות לוואי חמורות..
הייתי אומר לעצמי שאלוקים בטח יסלח לי שאני מאונן כל שבוע, כדי לא להטריד את אשתי.. הרי עדיף אוננות מאונס, ואם אין לי אפשרות לפרוק בהיתר, אז אני אנוס ואלוקים יסלח לי..
המחיר היה יקר: מפעם בשבוע לפעם-פעמיים ביום. הסתרה. ניתוק מהמציאות.צורך גובר לתאווה, עוד פורנו ועוד. אין לי קשר לעולם, אין לי מה לדבר עם אשתי או עם אף אחד, בודד ובורח. לא מסוגל לעמוד בהתחייבויות שלי.
אני מבין שבעצם אתה שואל אם אנחנו פה רק כי הציווי הדתי מפריע לנו? או שיש כאב אישי-מהותי?
אז ככה:
1. מניסיון, כל עוד הגעתי לתכנית בגלל דת, מוסר, אשתי, וכו' - לא עבד.
כי אז הראש היה שבעצם אני בסדר, ורק אלוקים שאוסר הוא הבעיה. או אשתי שלא מבינה שזה לא בגללה ולא נגדה. או החברה שלא מקבלת, ולא דוגלת ב"לאב אנד פיס"..
2. כשסבלתי מספיק זה עבד. אז היתה *לי* בעיה שהייתי מוכרח לפתור, לא בשביל אלוקים, לא בשביל אשתי, רק בשבילי.
3. בכללי מחלת ההתמכרות חוצה מגזרים, דתות, מגדרים וחברות. אבל יש ביטויי התמכרות שיותר אופייניים לסוג מסויים (אם כי זה לא חד משמעי). לדוגמה: או-איי בעיקר בנות, איי-איי כמעט ואין בארץ, אס-איי בעיקר דתיים. יתכן שהמחלה מתחילה מוקדם מאוד אצל דתיים ומחריפה מהר. מכיוון שהאוננות הראשונה כבר יוצרת רגשי אשמה שמתחילים להניע את מעגל האשמה - סבל - פיצוי - בריחה וחוזר חלילה.
4. מה הסבל שלי?
שהתאווה אלי היא כמו נוגשת עבדים. היא לפני הכל, לפני המשפחה, לפני חברים, לפני עבודה, לפני החיים. פתאום שותה לי שעות מהחיים. זוכר פעם שהיה לי טסט למחרת. הייתי אמור לישון כדי לבוא ערני, אבל מהמתח נשארתי עד 3 בבוקר מול המחשב.. למחרת הטסט נראה בהתאם. דוגמה קטנה לחוסר שפיות.
חוץ מזה התאווה גורמת לי לפיצול אישיות, לחיות בפחד מתמיד שיגלו, בתחושת שקר.
הרגשתי לא ראוי לטוב. כשאשתי אומרת לי שהיא אוהבת אותי, בלב ברור שאם היא היתה יודעת...
גם ניתוק רגשי. על מה אני אדבר עם אשתי, על הפורנו שראיתי? אבל אין לי עוד חיים חוץ מזה, אז יוצא שמדברים רק על דברים טכניים טפלים.
חוסר אונים מול זה שכל העולם הוא רק במשקפי מין. לא רואה שום דבר ברחוב, רק אופציות למין. לא רואה נשים, רק האם היא תתכופף.. מחשב, עיתון, רחוב, תל אביב פירושם הבלעדי אצלי במוח הוא רק תאווה. בקיצור - אין חיים.
זוכר את עצמי מסתובב כמו זומבי בעיניים ולב חלול. הנשמה, יש דבר כזה, צועקת ריק.
אז אני לא בתכנית בגלל "לא תנאף" או בגלל "קדושים תהיו". רק בגלל "ובחרת בחיים".
וכבר אמר חבר יקר: תיאורטית, אם היה כתוב הפוך בעשרת הדיברות: תנאף! אני לא הייתי מסוגל. בשבילי זה פיקוח נפש..
