חברים!
שמח לשתף בתובנה מאירה על יוה"כ בהחלמה.

ביוה"כ מתוודים, מזכירים את חטאינו וביניהם גם איזכורים של מעשה שימושינו. וזה יכול להביא אשמה בושה וכמובן - נפילה!
רציתי לשתף על הבנה שהתחדדה לי בעניין, בעקבות צעד 3.

לפני כן אקדים *סיפור* .
מכורה אחת מהקטגוריה שלנו התחילה לעלות על דרך, ואחרי זמן קצר חשק בה אחד האנשים היותר חשובים ומוערכים בסביבתו, הוא רצה אותה ואהב אותה מאוד, היא גם גילתה נכונות להיות נאמנה אליו וללכת אחריו באש ובמים.
היתה חופה שמחה ומדהימה הכלה היתה שם עם כל הלב והנשמה.
התחילו ימי השבע ברכות, ויום אחד החתן יצא לפרק זמן ממושך, הכלה חיכתה לו בסבלנות,  אך לפתע חשה רצון עז להשתמש, לא עבר זמן רב והיא נפלה בשימוש חי וקיצוני.
החתן חזר וגילה את הנעשה, הוא כמובן רתח מזעם ורצה להרוג אותה.

הקרובים ביותר ניסו זמן רב להחזיר את האהבה שהתנפצה בכל מיני שכנועים והפצרות.
אחרי זמן רב ומאמץ ממושך, החתן הסכים לסלוח ולשוב לאהבת הנעורים ולחדש אותה.
אין לתאר את רגע המפגש בין החתן לכלה אחרי ההתפייסות.
האוירה שם היתה הרבה יותר מאצילית, אלו היו רגעי התייחדות אוהבת, רגשי כאב וסליחה מלווים במילות התנצלות נשמעו, כשברקע בולטת ההתפייסות והרצון ההדדי לשוב מחדש לאהבה ולקשר. זה היה עמוק עמוק, מלווה בהמון סליחה והתפייסות, חמלה רחמים ואהבה.

זה הסיפור הישראלי של יוה"כ, עמ"י חטא בעגל, וחז"ל אומרים שזה דומה לכלה שמזנה תחת החופה.
משה מפציר ומתפלל לה׳, ופותח שערי רחמים וסליחה.
וביום הכיפורים נפתח חלון אדיר של התקרבות, התייחדות והתפייסות. 

כשמתמקדים במילים של הוידוי, אפשר להיכנס להרגשה שאני עומד מול שופט נוקשה ועוצמתי, שלא לומר רודן קשוח וכעוס על מעללי. ואז אני אומר את מילות הוידוי בתחושה חמוצה, מנסה להפגין כמה שיותר את אי שביעות רצוני מעצמי, להפגין הלקאה עצמית, ולהראות בזה שאכפת לי.
אבל אווירה זו, כואבת משחיתה מחלישה ומנתקת!

השנה אלו ימי הרחמים והסליחות הראשונים שלי בהחלמה.
בצעד 3 קלטתי פתאום את העצמה של "אלוקים אוהב", על ידי שימת לב לי"ג מידות של רחמים.

שימו לב!
ה׳ הוא רחום חנון וכו׳, במילים אחרות - ה׳ הוא *סבלן, מכיל, אוהב.* 
ועוד יותר מזה, הביטוי: "נושא עוון ופשע" הכה בי, ה׳ נושא ומכיל גם את הפשע, את מעשי המרד נגדו, הוא נושא ומכיל את האדם, מתוך אמון בו.
ה׳ מאמין בנו ואוהב אותנו גם כשהלכנו רחוק ונפלנו.
רק אחרי שאני מפנים את זה, הוידוי מקבל גוון אחר, אווירה אחרת, של *זוג אוהבים המתפייסים* וכואבים את הריחוק שחוו, אוהבים שקולטים שבפנים הם נשארו אוהבים ומחוברים ורק מבחוץ הם עשו דברים שנראים כאילו הם רחוקים.

 *יום כיפור - זה ה-יום למכורים בהחלמה!!*

מצרף תגובה שהגבתי בנושא בקבוצת וואטסאפ של החלמה: 

מזדהה מאוד עם התחושה של הקושי עם האשמה והווידוי בכיפור. גם לי היה השנה את הקושי מתחילת אלול...

מאוד עזר לי לקבל מסרים מחברים דתיים ותיקים (כמו רפאל וחברים בשמור עיניך) בנושא.

מה שעובד לי כיום:

* הורדת האשמה מהעסק. הוידוי מבחינתי הוא צעד 4-7 מקוצר. אני קורא אותו בלי אשמה.אכן, יש לי המון פגמי אופי, אני מכזב ומכחש, כועס, דובר דופי וטופל שקר. אתה אלוקים יודע שככה אני, ואני מבקש ממך עזרה להשתחרר ולהתמודד עם זה.

* המילים חטא ועוון כבר משתייכות לי בראש אוטומטית לאשמה. שוב, אני מנטרל את האשמה.

 חטא = החטאה של החיים, עוון = חיים מעוותים. אפילו אשמה פירושו = עשינו מעשים שגרמו לשממה בחיים שלנו (ככה ראיתי במחזור אחד). 
 וזה לגמרי נכון (צעד 1). החיים שלי היו לגמרי לא בכיוון, ואני אסיר תודה לאלוקים אוהב שנתן לי דרך שגילתה לי את החיים האמתיים, ומתחנן להמשך החיים השפויים המדהימים האלה: זכרנו לחיים...

* מדלג על תוספות מאוחרות בתפילה שלא עוזרות לי (פיוטי סליחות מאשימים, תפילה זכה, תיאורי יום דין מפורטים). מתחבר חזק למה שנוגע בי (לדוגמה: אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם).

* חוגג את סליחת אלוקים במובן אחר. העובדה שיש כוח עליון שמבין אותי ומקבל אותי ראוייה ליום שאחגוג את זה. שאברך על זה שהחיינו (הביא לי את החיים!).

* אני לא מתחנן בי"ג מידות שהוא יסלח לי ומנסה לשכנע אותו שיוותר לי על חטאי (ובטח לא כמו בשנים הקודמות: על כמויות הזרע שהשפרצתי. אני מאמין שהוא מסתדר מצויין עם עוד מאונן בעולם.. אני זה שצריך לסלוח לעצמי, הוא אף פעם לא כעס עלי). 
אני פשוט חוגג את זה שיש לי אלוקים אוהב שאשכרה מקבל אותי בכל מצב, שהוא רחום, חנון, ארך אפיים ורב חסד.

* משתדל מאוד מאוד להתחבר עם הציבור. לא להרגיש שאני יותר חכם מהם כי אני מבין באמת את אלוקים ויודע כמה הוא אוהב והם ב"מסחרה" של מחילה מולו. אלוקים יותר גדול אפילו מהתכנית (למרות שלנו זה לא נשמע הגיוני) והוא יכול לעזור לאנשים שונים בדרכים שונות (מפי הספונסר שלי, אחרי שפרקתי טינות בנושא מחלימים בדרכים אחרות מ12 הצעדים).

 העיקר, בענווה אנחנו מתפללים ופונים יחד לכוח עליון - זה עוצמה של החלמה! (תובנה שלי בדרך הקשה מראש השנה האחרון).

זה עדיין קשה כל העסק, אבל זה מה שעוזר לי בינתיים לשרוד ואפילו להינות ולהחלים.
מקווה שעזרתי.. אוהבים!

אגב, השנה שמתי לב שה' מחל לנו כבר בר"ח אלול. למעשה, כבר בז' סיוון ה' אמר למשה: הרף ממני ואשמידם, שזה כמו לומר: תחזיק אותי חזק.. כי אני לא באמת רוצה להרע לכם. אני רוצה לסלוח, בפנים כבר סלחתי, רק תבקש כדי שהסליחה תתבטא.

ביום כיפור קיבלנו את הלוחות השניות ווהאמנו והשתכנענו שאכן הוא סלח לנו לגמרי. 

גם לנו כמכורים, אלוקים תמיד אהב אותנו. גם בעומק השימוש. כשהגענו לצעד 2 - התחלנו להאמין בזה. כשהגענו לצעדים המתקדמים יותר - הרגשנו ראויים לזה. 

תניא אגרת התשובה פרק י"א:
"ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית' (כרוב רחמיך מחה פשעי כבסני טהרני וכל עוונותי מחה וכו') בלי שום ספק וס"ס בעולם. וכמו שאנו מברכין בכל תפלת י"ח תיכף שמבקשים סלח לנו כו' ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה אלא אין כאן שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו."

איזה כיף לי שלמדתי בתכנית 12 הצעדים שאני חולה ולא חוטא. 
כל השאר מיותר, לדעתי.

בהחלמה.

i am not bad getting good, i am sick getting well.