לפני כמה שנים התיעצתי עם מטפל על קושי מסוים והגענו למסקנה מסוימת. לא אלאה אתכם בפרטים.
אחרי החתונה (שנתיים פלוס) הולכת ונרקמת לי מחשבה שיש לי קושי לאהוב וזה מתחבר לי למה שדיברתי בזמנו עם אותו מטפל.
עד עכשיו חשבתי שזו בעיה שאינה קשורה להתמכרות שלי. אמנם חשבתי שאם אני אפתור את הבעיה הזו זה יעזור לי להתמודד עם ההתמכרות, אבל לא חשבתי שהבעיה הזו נובעת מההתמכרות.
נכון שאם הייתי מכור עד החתונה (אני עדיין מכור, אבל גם נגמלתי. זה מה שאני מתכוון כשאני אומר ש"הייתי" מכור), אני יכול להיות די בטוח שבגלל זה אני לא מצליח לאהוב אנשים?
אני פשוט רואה עכשיו סרטונים של פורטיפיי ולמדתי שם שזה נזק שקורה.
יש כאן עוד מישהו שזה קרה לו?
יש כאן מישהו שיצא מזה והצליח לחזור לאהוב אנשים?
אני חייב תקוה,
אני רוצה לשמוע רעיונות מחברים איך יוצאים מזה, כי לא עוזר לי שנגמלתי מההתמכרות.
אני יודע להצביע על הבעיה שלי! אני לא מצליח לאהוב, איך אני חוזר לזה?
בימים האחרונים ממש הייתי בדילמה בתחום: היה ברור לי שיש לי חסימה כלשהי ברגשות וזה היה מובן לי. הרי אני אדם מאוד שכלי וגם מאוד חכם, אז ממילא אני פחות רגשי. אבל אז שמתי לב שאני יודע להעלב, אני יודע לסלוח, אני יודע להתגעגע, לבכות משיחת טלפון, אז איפה החסם הרגשי שלי?
ועכשיו, בום! קיבלתי את התשובה, והיא נראית לי כל כך נכונה! אני פשוט לא יכול לאהוב! אני אדם רגשי כמן כולם, שאולי מקבל החלטות בעיקר על פי השכל, אבל אני רגשי. רק הרסתי לעצמי את האפשרות לאהוב.
ממתין בקוצר רוח למי שיוכל לעזור לי.