אני נהניתי בעיקר מהחברותא. להכיר המון חברים שהכרתי רק מאחורי המקלדת, ולרענן את הקשר החי עם חברים שאני כבר מכיר (משמור דיברתי עם שבי1, נתן01, אסירותודה הגדול, אבי גולן - איזה כיף להכיר, לב טהור?).
אני לא יודע למה, אבל אני הכי מזדהה עם מסרים זוגיים. בכיתי לשמוע את הכאב הדו כיווני, הזדהיתי עם תחושת הטראומה המשפחתית (כמו פיגוע, היא אמרה), חוסר האונים והתסכול. ובכיתי שוב לשמוע על ההחלמה בבית, איך חיים רוחניים משפיעים.
התכנים היו נחמדים, אבל האוירה היתה העיקר. כש500 חברים מסתובבים יחד וחולקים את אותה מחלה, ויותר מזה - חולקים דרך החלמה ופתרון - זו עוצמה. וכשרקדו בצהריים - זה היה מדהים! פתאום למילים "גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד" יש משמעות עוצמתית הרבה יותר!
וכל השיחות מסדרון הקטנות, השיתופים, החלפת טלפונים, קבלת כוח ותקווה וגם נתינה לחברים מתחילים. יצאתי מלא כוח!
כמובן, שאחרי ההיי מגיע הביי, וכבר בבית נרדמתי בלי לומר לילה טוב לאשתי... אבל צריך את הדלק הזה מדי פעם. בהחלט היה שווה 200 ש"ח.
אה, ואני אישית יצאתי עם תקווה שזה לא בשמיים לעשות צעד 4.
