סליחה מראש על השליליות, אני פשוט מיואש, מכ"כ הרבה זמן שהתקדמתי ואז בבום נפלתי, ואני לא מצליח לצאת, לא מצליח לעבור שבוע בלי ליפול, וכך זה יורד, יום, יומיים, ושוב נופל, ואין טעם להתחיל בכלל, והדרך היחידה להביע את הרגש זה דרך העט, שאני אפילו לא בטוח אם יש שם רגש, אני כבר לא מרגיש כלום.
אני כבר לא יודע איך להתמודד עם זה, אני מסרב להתחיל לשנות את ההתנהלות, אני נופל בחוסר מעש, בהרהורים, כל פעם אותו דבר.
אולי הפעם?
אני בטוח שלא.
זה מה שנשפך שם על הדף:
אחרי לילה ער,
אני מסרב להתגבר,
מפחד להתמודד,
לא רוצה את זה יותר
אני בורח
רץ אחרי הזנב של עצמי,
בדיוק כך,
שנה וחצי - בלי התקדמות
זה לבחור למות
בידי שד רע
שמתחפש ליצר, לתאווה
ואין לי שמץ של תקווה.
רודף אחרי סימנים,
מובהקים,
שרק גורמים - להתאבד אל תוך מים עמוקים
בלי לדעת לשחות
מה שנותר זה לבכות
כשאפילו ה' לא רואה את הדמעות.
לשווא הכל לשווא,
קיץ חורף סתיו,
אין אביב,
רק יצר מכאיב
שחותך בורידים
מתגרד כמו אכול על ידי כינים,
בבהלה עמוקה
מסתכל למעלה
ושולח זעקה.
איבדתי את הרגש,
איבדתי הכל,
איבדתי את הקול
הכי הכי חלש,
שקרא לי מרחוק
והצליח לחדור
אל המקום הכי עמוק,
ואני קיר לבנים
רעב
כמו להקה של זאבים
תודה על הקריאה
