באתר הזה, מעודדים אותך לעשות כושר - אומרים את זה במאמרים פה, או בפורטיפיי, אנשים שנמצאים פה הרבה זמן מעודדים לעשות כושר.
יש פה לפעמים סיפורים בפורום על אנשים שכתבו איך הם פשוט יצאו לריצה או לאימון גופני והם הרגישו הרבה יותר בריאים ומסופקים לאחר מכן.
והם לא טועים - כושר עושה אותך בריא יותר - יותר שרירים, זרימת דם טובה יותר, יכולת טובה יותר להתנשף שצריך להתאמץ, הרגשה כללית טובה יותר, וכו' וכו'. כל אחד עשה פה פעם בטח כושר ויכול להעיד שזה עשה לו טוב, בגוף ובנשמה.

הבעיה היא שכושר זה חרב פיפיות - אותו כושר שנותן לך תחושה טובה, נותן לך גם את היכולת ליפול באו' (אוננות) יותר פעמים ולאורך זמן יותר ממושך בפוי' (פורנו).
אני יכול להגיד על עצמי שההבדל הוא גדול - נניח אם הייתי ללא כושר כלל, היכולת שלי הגופנית ליפול הייתה בממוצע פעם 1 ביום וחצי, אז עם כושר זה 4-5 פעמים ביומיים בקלות.

אז כן, להיות בלי כושר זה סוג של מחלה, אבל יש יתרון משמעותי להיות חולה (במובן של חולה בשפעת וכדומה) בשביל המכור - החולה הזה מרותק למיטה, חלש מכדי לאו' וחלש מכדי שפוי' יעניין אותו.

מצד שני - כושר עושה לנו כזה טוב על הלב, אז מה נכון ? מה עושים ? שאלה.

אז רציתי לפתוח לזה דיון - ואני מקווה שאנשים ייתרמו מניסיונם והבנתם בנושא.
בדיון אני מקווה שאנשים ידברו על הכושר כבעיה/פתרון, הן מהסתכלות בטווח הקצר של החודשים-שבועות, והן בטווח הארוך של השנים.

פה המקום להדגיש שברור לי (ואני מקווה שגם לכם) שכושר לבדו לא יפתור את הבעיה, כושר הוא עוד פתרון בסל הפתרונות שלנו, שאנחנו מפעילים אותו עם פתרונות אחרים (12 הצעדים, שיטת תפסיק, פורטיפיי וכו'), אז הדיון פה לא יהיה אם הכושר יפתור לנו את הבעיות, אלא האם הכושר מקשה או מקל עלינו.

בכלל, זה מעניין איך אני נופל דווקא בשיא ההצלחה שלי - בעבודה, בלימודים או ביחסים החברתיים, כאילו דווקא בשיא הזה, שהמוח שלי מלא אור וחשיבה ועשייה והוא עסוק בצורה טובה, דווקא אז הנפילה היא הרבה יותר מפתה ומרגשת, בעוד בזמן שאני מרגיש בחריפות שאני לא נחשב מוצלח בעיני החברה בעניין מהותי שבאמת פוגע בדימויי העצמי שלי כאדם מוצלח בחברה, אז אני לא מסוגל ליפול - לא מצליח לגייס את הכוח הנפשי הזה שגורם לי להיות מלא תאווה. זה מעניין, אבל זה נושא לדיון אחר.. 

ייש חבר תכנית שהוא מאמן כושר,
ובשילוב של איזה מסגרת הוא מנסה לבדוק את זה,
הוא מוציא קבוצה חברים קבועה לכושר פעם בשבוע,
הנסיון התחיל לפני חודש,
מחכים לתוצאות.

אבי גולן כתב on 20 יוני 2019 18:33:

שמע, זה מעניין מאוד, אולי כדאי שהוא יכתוב פה בצורה של יומן את הדרך שהקבוצה שלו עוברת ? או שהוא מעדיף לשתף את התוצאות בבת אחת בסוף ?

ומה דעתך האישית בעניין ? 

לעניות דעתי כושר לא גורם לך ליפול יותר אלא הצפיה והחשיבה וההתעסקות בדברים שמגרים את היצר גורם לנפילה.
לדעתי זה לא עניין של כושר גופני.
הדבר היחיד שהייתי אומר זה שהכושר יכול רק לתרום בגלל שהוא עוזר לך קצת "לברוח" מגירויים להתחיל להתעסק בדברים אחרים שמרוויחים לך קצת זמן נקי והתעסקות בדברים אחרים.
זו לפחות הגישה שלי, זה לא תמיד עוזר אבל כמו שאמרתי זה מרוויח לך זמן נקי וככה בזמן שאתה מתאגן לעשות כושר+ עושה כושר+ מתעייף קצת והולך לאכול ולנוח אחרי הכושר אתה מצליח קצת יותר להתרחק מהיצר. (ולא דווקא כושר אפשר למצוא פעילויות אחרות שיעשו את אותה ההשפעה)

המון הצלחה בע"ה!

יכול להעיד שאצלי כושר זה פיתרון מעולה.
הרבה פעמים כשאני במתח ההגנות נופלות ואני בסכנת מעידה. הכושר משחרר מתחים ומאפשר לי שחרור מהתאווה.
אצה מעלה השערה נגדית, השאלה היא נתמתכת בסיפורים של אנשים. לא מכיר הרבה חברים פה שכושר פגע בהחלמה שלהם

אח,
לעניות דעתי, אם אדם הולך לעשות כושר בשביל ל"ברוח" מהתאווה שהתעוררה אצלו אז זה כמו לשים פלסטר על חתך עמוק, דבר שיש לו השפעה שאינה גדולה ולעיתים אינה עוזרת כלל!

אז האם לא לעשות כושר? ההפך הגמור!
כושר ואכילה בריאה שנעשים בצורה קבועה יש להם מספר השפעות חיוביות גדולות מאוד מאוד:
1) ממלא את הזמן הפנוי או הלא כ"כ פנוי שיש לאדם וממילא יש לו פחות זמן להתעסק עם היצר.
2) כאשר הדבר נעשה בצורה עקבית ורצינית זה יוצר לאדם תכונה של משמעת שהינה חשובה מאוד במלחמה מול היצר.
3) האדם מרגיש בעקבות הפעולות הנ"ל בריא יותר במובן הפיזי, תחושה שתורמת מאוד במלחמה מול היצר שהרי כל תחושה של בריאות ושפיות היא ברכה. (מאמין שיש עוד כרגע זה מה שעלה לי).

הסתייגות חשובה- אם אדם רגיל ליפול במקלחת אז בוודאי שאימון יומי מועד לפורענות!!!
שהרי כמה שהוא לא יהיה עייף, הוא אף פעם לא יהיה עייף מספיק בכדי לא ליפול.
אז שאדם כזה לא יתאמן? האמת שהתשובה קצת מורכבת מכיוון שיש תועלת רבה לאימון, כדאי להתאבד על כך!
וכאן אני רוצה לשתף בטיפ קטן ובסיפור אישי, הייתי מתאמן במשך תקופה ארוכה בחד"כ ובמקלחת שאחרי האימון לפני שאני טס להתפלל מנחה היה לי קשה מאוד לוותר על הנפילה והייתי נופל שם המון, אבל ויש אבל, כאשר התייעצתי על הנושא עם מישהו בוגר מהישיבה הוא נתן לי טיפ מנצח שעזר לי לעשות מהפך אמיתי במקלחת ב"ה!!!
הטיפ הוא כזה: ליצור "זמני מקלחת" (או לחלופין "זמני שירותים" וכו'), ז"א להכנס עם השעון למקלחת ולהעריך במדויק כמה זמן יקח לכם להתקלח בהתאם למצב(יש מצבים שבהם המקלחת יותר ארוכה מיום סטנדרטי כמו למשל אחרי אימון או תספורת), לאחר שהערכתם את זמן המקלחת תורידו בחצי דקה/ ארבעים שניות ותפעילו את השעון, המטרה היא ליצור לכם לחץ במקלחת שרק תחשבו לעמוד בזמן ולצאת החוצה ולפני שתשימו לב אתם בחוץ "נקיים" תרתי משמע !
מקווה שעזרתי במקצת ... לילה טוב.

gidi כתב on 24 יוני 2019 11:59:

הי, שאתה אומר "שכושר לדעתך לא גורם לנפילה אלא המחשבות וכו' ", אתה לא בדיוק גילית את אמריקה  חהחה... ברור מאליו שהנפילות נגרמות בגלל מחשבות ופנטזיות ומנטליות וכו'. קצת מצחיק שהיית צריך לכתוב את זה כאילו אני לא מבין את זה לבד.. 

כל השאלה שלי הייתה בהסתכלות על הכושר כגורם שמעצים את הגוף שלי ומאפשר לי ברמה הטכנית, להיות זמן ממושך יותר בתאווה, זה הכול.
אני יסביר את זה במספרים - אפילו אם הכושר הצליח לקחת לי 30 דקות ביום ולנצל אותם טוב. עדיין הכושר הזה מהווה קללה, כי במקום נפילה של שעה והפסקה של יומיים בין נפילה לנפילה, אני יכול עכשיו נניח ליפול במשך שעתיים, ולעשות הפסקה של 4 שעות בלבד בין נפילה לנפילה. אתה מבין את הבעיה ? הרווחת 30 דקות של דבר טוב. אבל יצרת בגללו 60-120 דקות של דבר לא טוב.

אלי כתב on 24 יוני 2019 12:31:


אני מבין את הנקודה שלך, וזה מעניין מה שאתה אומר - אבל תן לי לשאול אותך שאלה: אתה לא מרגיש אחרי שנפלת מבואס כזה ואומר לעצמך "אוף הכושר הזה שיש לי אפשר לי ליפול הרבה יותר זמן בתאווה מאשר קודם, אז מה הטעם לעשות כושר?"
אף פעם לא חלפת מחשבה כזאת בראש שלך אחרי נפילה ? 

אני כנראה לא מבין את הראש שלך ממש,
מה שאני מתכוון להגיד שכושר לא באמת יכול לגרום לך להחזיק יותר זמן וליפול יותר (וכנראה שבזה אנחנו לא מסכימים) ויכול להיות שזה רק פסיכולוגיה, כי לדעתי אם הדבר היחיד שמונע ממך להמשיך ליפול זה שאתה "מתעייף" או "לא בכושר" זה לא נשמע לי כל כך הגיוני כי לא באמת צריך כושר בשביל ליפול אפשר ליפול בכל מיני דרכים בלי הרבה מאמץ (אם אתה מספיק מגורה ויש תאוות).
דוגמא בשבילך אדם בלי כושר יכול ליפול לנוח שעתיים ושוב ליפול וחוזר..
[אני לא מבין ממש על מה אתה מדבר ב"אורך" הנפילה אם זה לצפות בתכנים- זה ממש לא דורש כושר ואם מדובר על גמירה זה רק לרגע וגם אפשר ליפול בזה בלי מאמץ ממושך מידי..]
אנשים שמכורים חזק לאורך החיים שלהם הם בדרך כלל אנשים ללא כושר שפשוט כל היום סביב זה.

יכול להיות שאני טועה, אני מבין שאנחנו כנראה לא מסכימים עם זה אבל זו רק דעתי ושיתפתי אותה איתך.

gidi כתב on 25 יוני 2019 13:11:

יש לי כמה שאלות על מה שכתבת:

"מה שאני מתכוון להגיד שכושר לא באמת יכול לגרום לך להחזיק יותר זמן וליפול יותר"
זה מוזר, כי מה זה אומר "אני בכושר" ? זה אומר שאני יכול "להחזיק יותר זמן" בריצה נניח, אז אתה ברצינות כותב לי עכשיו שאדם בכושר מעולה יחזיק בדיוק אותו זמן באו' (אוננות) בלי להתעייף, בדיוק כמו המכור ? בוודאי שיהיה הבדל כלשהוא...

"לא באמת צריך כושר בשביל ליפול אפשר ליפול בכל מיני דרכים בלי הרבה מאמץ"
מה זה "ליפול" ? או' ? להסתכל בפוי' (פורנו) ? להוציא זרע ? בדיון כזה רצוי לכתוב בדיוק מה אתה מתכוון, אחרת יהיה בלבול.
אם אתה מתכוון לאו', אז בעקרון אתה צודק - לאו' זה לא בדיוק מאמץ מיוחד, אבל לאורך זמן - נניח שעות שלמות, הגוף שלך כבר מתעייף (ואתה לא שם לב כי העונג מהאו' מכבה לך את האזהרות הללו) לאט לאט. אבל אין ספק שאפשר לבלות אפילו 8 שעות באו' אם רוצים ויודעים איך לא לדחוף את עצמך מעבר לסף הריגוש. מה שאני טוען זה שהכושר מאפשר לך לעשות את זה יותר - במקום שאני בלי כושר יאו' 8 שעות ואגמור ואז יהיה חצי מתעלף ולא אוכל להמשיך למשך יומיים שלושה, אז אני עם כושר יאו' 8 שעות, ואז יגמור, ואז יישן, ואז אקום, ואהיה מוכן להתחיל לאו' עוד 8 שעות מייד, הבנת ?

"דוגמא בשבילך אדם בלי כושר יכול ליפול לנוח שעתיים ושוב ליפול וחוזר.."
בא נגיד ככה - אם אני בלי כושר, ולא או' נניח איזה 4 ימים, אז: 
אני יכול לאו' ולגמור, אחרי שעתיים שלוש לחזור ולאו' ולגמור שוב, אבל אז אני ייצטרך יום-יום וחצי-יומיים להמתין עד שיהיה בתוכי מספיק תאוווה על מנת שאתפתה שוב.

יכול להיות שלמעשה שנינו צודקים, פשוט כל אחד והדרך שהגוף שלו מתנהל..

אני לא מתבונן כרגע מבחינה הלכתית. לא משנה לי כמה גרם זרע שופך בנאדם וכמה דקות פורנו הוא רואה.

המדד הוא כמה הוא נמצא במחלה או בהחלמה.

להיות מכור זה לחיות בבריחה והתנתקות מהחיים האמתיים (לכן ההתרחקות החברתית, ההסתרה, תחושת ההצגה, לחיות בתוך הראש של עצמי ולראות את העולם כחייב לי ואת עצמי כמסכן שמגיע לו).

אז פתרונות כמו להתיש את עצמי, להרעיב את עצמי או כל בריחה אחרת לא יכולים להחשב כהחלמה, גם אם טכנית יש לי פחות כוח לשפוך זרע ולצפות בפורנו - אם אני שוכב במיטה עד הצהריים, מתפעל חיים ברמת דוב בחורף - אני לא כל כך בהחלמה, גם אם לא שפכתי טיפה אחת, לא שפשפתי ולא צפיתי.

לעומת זאת, ככל שאני מחובר יותר לחיים - אני יותר בהחלמה.

(בלי להיכנס לשאלה הסובייקטיבית אם מכור עייף ומותש משתמש פחות. למעשה, ישנו מודל ''אל תהיה עכב''ר = עייף, כועס, בודד, רעב. במצבים האלה, בצורה אבסורדית, אנחנו יותר חשופים לסכנת שימוש).

מסכים שהתמכרות היא בעיה בראש, ולכן פעילות ספורטיבית כשלעצמה היא לא התרופה.

בסד ובהשתדלותנו כתב on 26 יוני 2019 12:58:



בא ננסה לשמור את הדיון הזה בגבולות שנאמרו, ופשוט תגיד, אם אתה רוצה, מה הניסיון האישי שלך בפעילות ספורטיבית והאם זה הועיל או הזיק לך אישית.

רובין הוד -
העלית נושא לדיון והזמנת באופן כללי את החברים בפורום לחלוק מניסיונם והבנתם.

כתבתי איך אני רואה ומבין את זה (כפי שחברים אחרים כתבו, כל אחד לפי דרכו).

נראה שיש לך משהו נגדי וקשה לך לשמוע אותי. השתדלתי מאוד לדבר לגופו של עניין ולא לרדת לרמה אישית. אני חושב שמצופה כך בפורום.

אם אתה רואה את הדברים אחרת ממני - אין בעיה. זכותך המלאה.

אבל הפורום כאן פתוח לכל החברים ואי אפשר לסתום פיות, כל עוד השיח בגבולות התקינים.

אם אתה מרגיש שהשרשור הזה ''שלך'' ומרגיש זכות להדיר אותי ממנו - נא לכתוב זאת בתחילת השרשור, שאדע, משהו בנוסח:

חברים יקרים, מלבד בסד ובהשתדלותנו, אשמח לשמוע מניסיונכם והבנתכם.

ועד אז, יש לי את הזכות המלאה לשתף את שאר החברים בניסיוני, השקפת עולמי והבנתי.
בדיוק כמו שלך יש את הזכות לכתוב את השקפותיך באריכות, גם אם הם נוגדות השקפות של אחרים בפורום וגם אם הן נראות מוזרות לאחרים.

בסד ובהשתדלותנו כתב on 27 יוני 2019 17:25:

לא ציפיתי לתגובה כזאת...

בעיקרון, רציתי לפתוח דיון על הכושר בלבד, בעוד התגובה שלך - מעניינת או נכונה ככל שתהיה, פותחת יותר מדי דיונים ביותר מדי נושאים שלא קשורים לעניין, ומעורפלת מדי (מה זה "מחובר לחיים" ? מי קבע שכל מכור חושב שהעולם חייב לו ? וכו) רציתי להימנע מהבור הזה בניסיון לבקש ממך לשתף את ניסיונך בעניין הכושר, אותו אני באמת מעוניין לשמוע, אחרת לא הייתי מבקש ממך לשתף..

אולי כדאי שאכתוב כבר מה אני מקווה שיצא מהדיון הזה כדי שלא יהיו בעיות מהסוג הזה - אני מקווה לצאת מהדיון הזה עם ידע וסיפורים ומחשבות שיגרמו לי להבין איך להשתמש בכושר בצורה הטובה ביותר כדי להחלים - לא לעשות כושר כלל ? לעשות כושר מסויים ? לעשות כושר רק חלק מהזמן ? לעשות כושר בלי הפסקה ? 
כרגע אני לא בטוח אם הכושר הוא רע או טוב לי, האיש המכור. אני מקווה לצאת מהדיון הזה עם תשובה לשאלה הפשוטה הזאת. כל מחשבה, סיפור, ניסיון אישי וכו יהיו מבורכים.
וכמובן אני מקווה שזה יעזור לאנשים אחרים כמוני שמתלבטים באותה שאלה.

אם נסכם את כל מה שכתבת בתגובה שלך - אתה בעצם אומר שעדיף כושר על פני חוסר כושר, אבל לחלוטין התעלמת מהשאלה הבסיסית שלי שהתחילה את כל הדיון הזה מההתחלה - הרי כושר טוב מאפשר לך ליפול לאורך יותר זמן, מה עושים עם העובדה הזאת ואיך מתמודדים איתה ?
יותר כסף - יותר נפילות
יותר כושר - יותר נפילות
יותר כריזמה - יותר נפילות עם נשים
הרי כסף, כושר וכריזמה שייכים לאדם ש"מחובר לחיים", שעבד קשה ולא מאמין ש"העולם חייב לו משהו", שלא מתפעל חיים של "דוב בחורף", הוא לא "רחוק חברתית" והוא בוודאי לא "עכב"ר"

ראשית, אני מתנצל. קראתי שוב, ואכן הבנתי את תגובתך לא נכון.

שנית, כעת אני מבין.
ולגופו של עניין:

כמו שכתבתי, קשה לי להיכנס לדיון באקסיומות שהונחו.

המחשבה על התשת הגוף ע''י לא לעשות ספורט - היא גם לא מחלימה וגם לא עובדת.

קשה לי להגדיר מה זה חיים. זו שאלה לא בריאה... אדם בריא יודע מה זה חיים. רק כשחונקים את הנפש היא מתחילה לפקפק בחיים.

חיים זה לא עבודה, כסף, אישה וילדים. רבים שיש להם את כל זאת ועוד מנותקים לגמרי מהחיים, מלאים כעס ועצבנות.

חים זה יותר סיפוק פנימי, שלווה ורוגע, סיבה לקום בבוקר, תחושת קשר עם העולם, אמון ואהבה (אכן, דברים פחות מדידים...).

אודה על האמת, שאני לא כל כך ספורטיבי.בטח שלא מקדיש זמן מוגדר לספורט.

אבל יכול להעיד על ההבדל בין ימים שהייתי פעיל או לא. ימים בהם שכבתי במיטה, בהיתי מול מסך וכדומה, או שהנעתי את עצמי לבית כנסת ולעשות דברים.

המפגש עם העולם, ההסתכלות בו, היציאה מאפס המעש והרביצה המלאה התמסכנות היתה טובה.

שוב, לא יודע למדוד את זה בטיפות זרע ובדקות צפייה.
אבל יותר שפיות.

בנוסף, אצלי (וכנראה מהגדרת עכב''ר שגם אצל אחרים דומים לי) עייפות ובדידות, כעס ורעב דווקא גורמים לרצון עז לברוח להשתמש. המוח חולני. אם אני מוצא את עצמי באחת וחצי בלילה ער וסחוט - המוח ממליץ לחפש תאווה במקום ללכת לישון... נכון שמסתבר שה'ביצועים' שלי יהיו פחות טובים מאחרי לילה מלא שינה, אבל התסכול זהה, וחוסר היכולת לעצור גדול יותר.