דמיינו שאתם נלחמים שנים על גבי שנים על מנת להימנע מלהיות במצב מסוים, רק כדי לגלות, שאולי, כנראה אתם נמצאים בו כבר מזמן.
ממה המכור מפחד ? ממה אני מפחד ?
אני מפחד מהאדישות.
אני מפחד מחוסר האכפתיות.
אני מפחד מהנורמליות,
כרגע, אני נלחם מול התאווה, אני לא רוצה קשר אליה, אני חש תיעוב, או ריחוק, או דחייה, או פשוט רצון להתרחק.
אבל מה ייקרה אם יום אחד אני יהיה אדיש לעובדה שאני רואה פוי (פורנו) ?
מה אם לא יהיה אכפת לי כבר אם אני רואה ?
מה אם צפייה בפוי' תהיה נורמלית עבורי ?
זה הפחד הגדול.
תיאר את זה מישהו כך: "אני כבר לא ראיתי בפוי' משהו מיוחד, אני אכלתי קרונפלקס וצפיתי פוי' באותו "מנטליות" כמו שאכלתי ארוחת ערב וצפיתי בחדשות הערב"
עכשיו ננסה להוריד אותנו עוד יותר עמוק לעבר הפחד שלי - מה אם האדישות מהפוי' והמחשבה שהיא נורמלית, תגרום לנו להסתכל על הפוי' בתור גורם חיובי ואף מקדם ? מה אם נתגמל את עצמנו על עבודה קשה באמצעות פוי' - מתוך הסתכלות של פרס, ולא מתוך מצב של נפילה או חולשה - בדיוק כמו שאנחנו מתגמלים את עצמנו בחופשה כתגמול על עבודה קשה, מתוך הסתכלות של פרס, ולא מתוך נפילה או חולשה ?
מה אם הפוי' או ההתמכרות למין הופכת להיות אידיאל ? שיא, או דבר נחשק שראוי לקנא במי שמשיג אותו ולבוז למי שלא ?
וככה זה ממשיך וממשיך..
שאני מדמיין אותי בפחד הגדול ביותר שלי, אני רואה אדם שכל כך רגיל בפוי', שכל כך רגיל לרדוף פוי' ולצרוך פוי', שאין בחייו דבר מלבד זה - וחייו יכולים להיות מלאים חוויות, אירועים, אנשים ודברים מעניינים, אבל בתוך תוכו, בפנים, הוא לא יודע אפילו שיש עולם של משמעות מעבר לצריכת פוי' או יחסי מין.
קורא חד עיניים יבין שאני לא מדבר כאן על אדם מכור, אלא אדם מכור שהיה מכור זמן רב, אדם מכור שעבר שינוי תודעתי שלאדם מכור שנלחם בתאווה שלו קשה מעט לתפוס.
כמובן, שנלחמתי מול זה בהצלחה, זמן רב, ובעזרת ה' עוד אמשיך, למעשה - להילחם מול זה הוא די (אבל לא לגמרי) פשוט, כאשר יש לך את הדבר הפשוט ששמו "מודעות", הרבה יותר קל למנוע את המציאות הזאת.
כן, נפלתי אין ספור פעמים, אבל אף נפילה לא דירדרה אותי מעבר לסף של ראיית הפוי' כנורמליות, הייתי קרוב לזה לעיתים רחוקות מאוד שעדיין הזכרון שלהם מפחיד אותי, אבל תמיד הצלחתי להתרחק משם.
לפני כמה שבועות, לפתע, זה נחת עליי, בום.
הבנתי שאני כבר שם.
הבנתי שאני כבר מכור עד שאני לא יכול לראות מעבר להתמכרות שלו.
אבל לא בהתמכרות למין ! אלא בהתמכרות לבני האדם, להערכה שלהם, לפרס שלהם, לתשואות שלהם.
אני כמו חילוני ביחס ליחסי מין, בעניין ההתמכרות לבני האדם - החברה והאנשים סביבי לימדו אותי, שההתמכרות הזאת היא דבר חשוב, דבר נערץ, דבר שחשוב להשיג ולבוז למי שאין לו אותה.
זה התמכרות שיש לראות אותה כנורמלית.
זה התמכרות שיש להיות אדיש אליה.
זה התמכרות שראויה להערצה.
בדיוק כמו שאת החילוני מלמדים מגיל אפס שלהשיג בנות - באופן רומנטי כזה או אחר, על מנת לשכב עימם זה דבר מעורר הערצה וקנאה, אותי לימדו שלהשיג הערכת בני האדם - בעבודה קשה כזאת או אחרת, זה דבר מעורר הערצה וקנאה.
אני כל כך עמוק בזה, כמו שהחילוני כל כך עמוק בזה, שאני לא מבין בכלל מה הבעיה - ברור שלהשיג הערכת בני אדם זה דבר חשוב, לא ? רגע, לא ?
בינתיים בתוכי הלב צורח עליי שלא נולדתי לחיים האלה רק בשביל לצבור נקודות הערכה אלא בשביל משהו הרבה יותר מזה - ואני אפילו לא שומע אותו, למה שאשמע ? אני חונכתי מגיל אפס להתמכר לבני האדם, איך יכולתי לדעת בכלל להשוות בכלל בין ההתמכרות שלי לבני האדם לבין ההתמכרות שלי לפוי' ולהבין ששניהם דומים מאוד, ובאחד מהם אני כבר עמוק עמוק כל כך בקירות ההתמכרות שאני חושב שזה העולם ואין דבר בחוץ ? לא יכולתי לדעת.
עד לפני כמה שבועות.
הדבר הראשון שאתה עושה אחרי שאתה מבין שאתה עמוק בהתמכרות היא להבין איך לצאת ממנה. להבין מה נכון ומה לא נכון. אחרת מה הועלנו ?
וזאת המסקנה שהגעתי - אין רע בלקבל כימיקלים נעימים במוח כאשר אתה מצליח במשהו שאתה אוהב, אז מה רע כל כך בהתמכרות לבני אדם ?
זה הבעיה - אתה נמשך לדבר הלא נכון.
אלוקים הביא אותנו לכאן על מנת שנאהב את הדבר שכלעצמו, ולא את מה שסובב אותו.
אתה אוהב ללמוד תורה ומקבל מהלימוד כימיקלים נעימים במוח ? זה ברכה.
אתה לומד תורה לא בשביל הנעימות שלה, אלא בגלל הערכת בני האדם סביבך ? זה לא בסדר.
אתה אוהב את דרך המחשבה והמוח של אשתך - כלומר, את אשתך לכשעצמה ? זה ברכה.
אתה אוהב את גופה של אשתך לכשעצמו ? זה ברכה.
אשתך רוצה שתאהב את הראש שלה ואת הגוף שלה.
אתה מתחתן עם אשתך בבעיקר בגלל שזה נותן לך הון חברתי (הערכה מכולם), הון רוחני (עשיתי מצווה) או הון גשמי (יש לה כסף) זה לא בסדר.
אתה עובד בעבודה שאתה אוהב ? זה ברכה.
אתה עובד בעבודה בגלל שהיא מעניקה לך הערכה גדולה מכולם והתפעלות ("פשש אתה אסטרונאוט ? איזה חכם אתה") זה לא בסדר.
האם אתה אוהב את הדבר לכשעצמו, או שאתה אוהב את הדבר שלא-כשלעצמו אלא את הסובב אותו ? זה הניתוח הכואב והחד שתצטרך לעשות בהרדמה מלאה לנפש שלך, וזה שאלה כואבת - כי היא מראה שאפילו אם אתה נקי מההתמכרות שלך לפוי', עדיין יש לך עוד התמכרויות נוספות לטפל, חמורות כמו הפוי', ששלחו את שורשיהם כל כך עמוק למוח שלך שאתה חושב שהם המוח שלך.
אני שמח לשמוע