לכולנו יש כאבים לפעמים. ככה זה להיות בנאדם.
כאב מגיע כשיש לי כשלון, מבוכה, פחד, כעס ועוד שלל מקרים.
אפשר להרגיש את הכאב ממש פיזית. אני מרגיש אותו בתור דקירות וכיווצים בבטן. קשה מאוד לשאת כאב, זה עלול להתפוצץ, ולכן אנשים משתמשים בשיטות שונות כדי לשחרר אותו.
אשתי לדוגמה משתמשת בבכי, שעוזר לה לשטוף החוצה את הכאב. אני לא בוכה. אני זוכר שבגיל ההתבגרות הצעיר, כשהייתי בן 13-14 הייתי בוכה המון. אבל אולי עשר שנים שלא בכיתי כאב. בכיתי בהלוויות, בכי של צער, בכיתי ברגעי התרגשות, אבל לא בכיתי בכי של כאב. אולי כי אני גבר, אולי כי אני מכור עם התפתחות רגשית שנבלמה. אבל שורה תחתונה - הכאב לא משתחרר אצלי ככה.
אנשים אחרים משחררים כאב על ידי חיבוק, על ידי שיחה, על ידי צעקה, על ידי תפילה, על ידי מוזיקה או כתיבה.
אבל הראש של מכור הוא כשכואב לו - הוא רוצה להשתמש. לא ברור איך זה עובד. יכול להיות שבעת השימוש אנחנו פשוט לא מרגישים כלום.
כל זה מוכר לכל מכור. הבעיה מחריפה אצלי המכור למין במערכת נישואין.
כשיוצא ויש מריבה או איזה פגיעה. דבר נורמלי אצל כל זוג. אם בגלל חוסר הבנה, חוסר תשומת לב או סתם יום קשה וחוסר סבלנות. הבעיה היא שברגע הזה אני מרגיש כאב. וכשאני מרגיש כאב - אני רוצה להשתמש.
עכשיו, באמצע מריבה, הדבר הכי, אבל הכי, לא מתאים - זה יחסי אישות. יחסי אישות באים מתוך חיבור ואהבה, ומה הקשר עכשיו יחסי אישות?
אני אדייק - באותו רגע אני לא רוצה יחסי אישות. אני רוצה מין. ובמקרה אשתי מולי והיא מין זמין. אני מחפש איפה לפרוק את הכאב שלי. סמרטוט לנגב בו את תסכולי הנפש שלי. כן, בצורה הכי מחפיצה שיש.
עכשיו, ברור שאני לא אבקש מין במצב הזה, כי אין סיכוי. אבל זה מתבטא בהמון דרכים.
לדוגמה: אם הלכנו לישון במריבה - אני אנסה מתוך השינה של אשתי להניע אותה למין.
או שמיד אחרי שטיפה התפייסנו אבקש מין. היא לא תבין. הרי יחסי מין זה כשקרובים. עכשיו רבנו. היינו המצב של מינוס עשר בקרבה. עכשיו שהתפייסנו קצת, נגיד שאנחנו במינוס חמש. אולי אפילו נגזים שאיפסנו את המצב. אבל אנחנו לא קרובים. לא חמש ולא עשר. אבל אצלי - מאז שהתחלנו לריב אני מחכה בנואשות...
וזה הופך את כל הקשר בינינו לבעייתי. יחסי מין שווים בריחה מקשר נפשי, כי כשאני לא מצליח להתמודד עם כל קושי זוגי - אני רוצה מין. איזה המין הופך להיות בתת-מודע שנוא אצל אשתי, כי המשמעות היא בריחה מזוגיות.
וגם כשזה לא כאב מעניין זוגי, אלא סתם משהו בחוץ שקרה לי. בכל אופן אני בא כדי לפרוק כאב, לא מתוך אהבה ונתינה - המצב האידיאלי של יחסים. אני בריכוז עצמי, אני ממש לא בפעילות זוגית.
אז כבר ברור כמה ההתמכרות למין פוגעת בנישואין. נכון שכל התמכרות פוגעת בבית, אבל בעוד שביטויי ההתמכרות באלכוהול או בסיגריות לא פוגעים ישירות בליבת הנישואין (אלא בעקיפין) - התמכרות למין כן.
אז מה אני עושה עם זה היום?
התכנית מלמדת אותי דרכים נוספות להתמודד עם כאב, כמו לדבר עליו עם חבר. כמו להתפלל עליו, לכתוב עליו. לנתח מה עובר עלי (צעדים 4 והלאה).
לכן אני לא יכול להסתפק בכניעה ולשתף רק כשאני מרגיש את הכמיהה הישירה לתאווה. בכל מצב שאני מרגיש חוסר איזון רגשי - אני מוכרח מיד לשתף ולפעול. כי התוצאה של המצבים האלה היא תאווה ושימוש. לפני שזה יקרה אני חייב לפרוק את זה.
