יצא לי לראות פה דיון לגבי מה עומד מאחורי הבריחה להתמכרות והייתי חייב לשתף כמה מהתובנות ואשמח גם לשמוע מי מסכים ומי חולק ולמה

רק הקדמה קצרצרה- בתור אדם שהמוח שלו עובד שעות נוספות תמיד אני מנסה למצוא פתרונות למצבים מסוימים וכל שכן שזה נוגע אלי- בזמן האחרון התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה שאני לא מרגיש את עצמי שכחתי מי אני כל מה שאהבתי לעשות אין לי רצון לכלום ויותר גרוע התחלתי להרגיש כמו אנשים אחרים תופעה מאוד מוזרה עד כדי כך שנכנסתי כל כך עמוק במחשבה שכלום לא הפחיד אותי מבחוץ אני נראה נורמלי לחלוטין וגם מתנהג כך אבל בתוך תוכי האנושיות קצת הלכה לה והגעתי לתובנות שבחיים שלי לא הגעתי אליהם.

בגדול כל אדם מורכב משלושה דברים - חומר. רגש. ותכונות ייחודיות.
חומר - זה גופו של האדם הפיזי : נמוך גובה- שמן רזה- מזג חם קר- כהה בהיר וכו'
רגש אני מתכוון לרגשות כמו : פחד גבורה- שמחה עצבות- אהבה שנאה- כעס טוב לבב וכו'
תכונות אופי כל אדם לפי עצמו : אחד פעלתן השני עצלן אחד חכם השני פחות מצליחן וכו'

תפיסת חיים כנראה שכל אדם ההגדרה שלו זה כל מה שהוא חווה ואיך שהוא מתייחס אל זה הכוונה נניח שאדם חווה 3 מקרים שמבחינתו הן שינו לו את החיים- אדם מן הצד שישמע אותם יאמר מה אתה כל כך מתרגש? מפחד? שמח? הרי זה שטויות אם זה היה קורה לי הייתי שוכח מזה אחרי שעה 
והבן אדם שחווה אומר לו, לא חביבי. אם היית חווה את זה בטוח שאתה גם היית כך - מחזק טענתו

הסיבה שאנשים תומכים בדעות פה אחד - מתכנסים בקבוצות - הולכים אחד עם השני רק בגלל שלאותם אנשים יש מכנה משותף. זה יכול להיות מטרה זה יכול להיות הזדהות עם רגשות. זה יכול להיות שיש להם דעות דומות שמימלא גורמות להם לרצות להיות יחד. כך זה גבר ואשה כך זה חברים וכו/

הסיבה שאנשים מתרחקים אחד מהשני היא בדיוק הפוכה = אין להם דעות משותפות- הם לא דומים - יש להם השקפות שונות- שונאים או מפחדים מהצד השני וכן הלאה.

עכשיו אותו אדם שחווה 3 מקרים ששינו לו את החיים יפגוש אדם שחווה גם 3 מקרים דומים או אחרים ויוכל להזדהות איתו מימלא יצרו קשר רוחני ביניהם וייהפו לחברים בזכות הזדהותם.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
עכשיו לתאווה - התמכרות
אני יכול לספר על עצמי אבל לא בהרחבה שעברתי כמה מצבים בחיים שניצלתי ממוות וודאי 99%, שה' הציל אותי כנגד כל הסיכוים שאפילו אני בעצמי לא האמנתי שניצלתי וכל מי ששמע לא האמין למשמע אוזניו.
- וזה טוב ויפה אבל אחרי שבוע אתה נשאר עם זה לבד..
לא הייתי ישן טוב בלילות מקיץ מספר פעמים מטראומות סבל נוראי. הגעתי למצב שנהייתי אכזרי כל כך ברמה שאני לא מכיר את עצמי ככה אף פעם. ודווקא מתוך האכזריות הגדולה קיבלתי את התובנות האלו.
חשבתי לעצמי למה אתה מעניש את עצמך ועל מה?<
אותו אדם שניסה להרוג אותך (מסיבה שנתקלת בדרכו אין לו משהו אישי איתך) יש לו גם רגשות יש לו גם אידיאל מסוים השקפת עולם הוא בטוח רוצה להיות ''טוב'' כי כל אחד רוצה להיות כזה אין אדם שרוצה להיות רע להיות ביש מזל להיות דפוק כל אחד רוצה להיות חכם כשרוני ומוצלח.
אז ממה אתה בדיוק מפחד ממנו? ואז התחלתי לחשוב למה. - והגעתי למסקנה אני לא מפחד ממנו באמת אלא אני מפחד מהפחד להיתפס לא מוכן, ולא מוכן זו סיבה מספיק טובה לפחד.
וככה עלו לי דימיונות ועוד סיוטים שכל פעם שזה עלה יותר מדי, ניחשתם נכון ברחתי לתאווה נרגעתי אמרתי לעצמי אתה עברת דבר לא קל אתה שרוט, אחרי הנפילה אמרתי לעצמי אני יודע שאם הייתי לבד בעולם לא היה קורה לי שום דבר שיגרום לי להיכנס בכלל לבריחה הזאת מהמציאות וככה ניחמתי חצי מהלב שלי שהחצי השני בוכה על הפגיעה בעצמי וההרס במו ידי עד שכבר לא היה אכפת לי מעצמי והגוף כאילו נהיה כמו רובוט אין רגש אין רצון אין תקווה אין מבט בעיניים  פשוט קחו אותי תוציאו את כל התוכן תקבלו אדם שרק הוא יודע מה הוא עבר ואין מי שיזדהה איתו- הפוך רק צרות וחוסר אכפתיות יש בחוץ} לאן בורחים לאתרים כמובן- שם יש המון חיוכים והמון בריחה וטוב מכל ההתמכרות וההרגשה שהינה הזמן לא היה בטל במחשבות של פחד! - עשיתי משהו (על אף שגרוע) אבל משהו עשיתי אני גם חשוב לא ישבתי בטל חוויתי משהו.

ומשם הסקתי שאדם רוצה להיות מוערך וכשלא מעריכים אותו או מזדהים איתו או גרוע מכך צועקים עליו ומביישים אותו והוא מבחינתו באמת לא אשם בכלום - הוא אומר לעצמו איזה עולם.. מה עשיתי רע וכונס את עצמו בתוך עצמו והופך להיות אכזרי ואת זה הוא חייב לפרוק, הוא גם חייב למצוא מישהו שינחם אותו שיזדהה איתו שיראה לו חיוך כי בחוץ הרי אין את זה, ושם בתעשיית האתרים מומחים להראות זאת חיוכים והאדם מרגיש בתת מודע הנה אני שמחה! (שבתוך תוכו אוכל את עצמו על האיסור).. יש לי את מה שחיפשתי ולשם הוא בורח מכל דבר קטן.
(האמת שזה חוסר בניה אישית\עצמית -  כי האנשים לא חסינים זו האמת, כל אחד יש לו רגש כל אחד היה תינוק וכמה מוזר שהוא נראה היום ומפחיד ומפלצתי בתוך תוכו יש עדיין את הילד בן 4 עם אותם חששות והתלבטויות: בתת מודע
האנשים שכאילו "חסינים" הם אנשים שיש להם אינטרס,או תפקיד - כגון סוכני מכירות, שחקנים, נצלנים, אנשי החוק - מכנה משותף אין להם שום דבר איתך יש להם משהו שהם רוצים ממך או שצריכים אותך.)

כך חוץ מהסיפור שניצלתי עברתי טלטלה מפרידה מסוימת ששברה את כל המוסכמות לגבי אנשים, 
חוויתי את ההרגשה שאתה נותן אמון באדם מסוים והוא מאמין לזרים ויש עלי חרם ואני לבד (ב2 החרמים האלו לא ברחתי לתאווה ב1 כי לא הכרתי ב2 כי התחזקתי נורא) עוד פגיעה מאח, עוד מקרה מוזר שאני ועוד אדם היינו עדים אליו ושאתה עובר מלמעלה מ200 אנשים וצוחקים לך בפנים אתה מתחיל לתהות אם אתה חווית את זהה או לא (התחושה הכי מוזרה בחיים) --- בסופם של דברים כל מקרה ארך בין 10 שניות ל שבועיים ואני סוחב את זה איתי שנים ובטוח שזה החששות שזה ההצלחות כך בנוים החיים שלי ושיש תריגר שיש קצת קושי שיש קצת זמן לא מנוצל קצת הרגשת מי אני בכלל (במובן השלילי) יש לי לאן לברוח ולצאת מהמחשבה הזאת.

עוד פרט נוסף
החשיפה לתאווה אני זוכר בכיתה ד/ הגיע בחור חדש לשננת הלימודים החדשה הוא היה החבר הכי טוב שלי ופתאום גילתי שהוא מדבר על דברים אסורים ולא שיתפתי פעולה אבל הלכתי לבדוק לבד ושם אורו עיני וחשכו עיני עד היום הזה שאני תולה לו שנאה שבלבבי. פעם ראשונה שנכנסתי לתאווה לא הבנתי במה מדובר לקח לי זמן עד שנהיהתי מכור רק ידעתי לשם הולכים שרע לך שקשה לך שאתה חייב את ההרגשה של הלהסתיר להיות מיוחד! יותר מההרגשה זה מה שמדברים ואתה חושב זה טוב זה טוב עד שהתאווה כבר נכנסת לך למוח לורידים לנשמה. 

התחושות שאדם מרגיש אם את הפחד הבושה העצבות הייאוש התסכול האשמה של האחר הלהיות תלוי על אחרים, מה חושבים עלי מה אמרו עלי ואיך אני נראה
אדם היה יכול להתעלם לגמרי ולעולם לא להיפגע או לפחד או לחשוש או לזכור דבר רע ולהניח את הכל בצד, ולשקוע ראשו בעבודה בתעסוקה בתורה לא אכפת לי במה בלימודים הוא היה כל כך שקוע בעצמו עד כדי כך שלעולם לא היה נצרך לעוד חיוך ולעוד בריחה כי הוא יודע טוב טוב מי הוא ואין מה שיגרום לו לברוח. 
סיכומם של דברים אדם חי ומושתת על פי החברה לו יצוייר שאדם היה חי בחברה מתוקנת סביר להניח שגם הוא היה מותקן רוב הקילקול הגיע לו מבחוץ - לחץ חברתי השפעות שליליות דעות כוזבות שמכריחים אותו ללכת אחרי ההמון ולא לבטא את עצמו

וכל זה בהתמכרות אבל יצר רגיל זה מצב נורמלי התמכרות זה לא נורמלי.

אני אוהב את מה שנותן לי סיפוק וזה כל מה שאני מוכשר בו וזה מה שמגדיר אותי
אם הייתי עושה זאת לעולם לא הייתי מרגיש חסר

לא קראתי הכל, קראתי חלק. בגדול ניתוחים יפים. 
אני מנסה לשאול, מה זה נותן לי? 
לי לא עזר להבין על הבעיה שלי. רק כשהייתי מוכן לעשות את מה שאמרו לי, הפסקתי ליפול.