בהמשך לפוסט הזה ציון דרך 5 שנים ליום בו התייאשתי (או זה)
ארצה להוסיף ולכתוב מה היה השינוי שהתרחש אצלי באותם ימים.
כשהגעתי כאן לפורום לפני למעלה משבע וחצי שנים וקראתי על כך שיש התמכרות לתאווה, חשבתי שהכוונה בזה שהתרגלתי לעשות משהו ולכן אולי לא יעזור סתם ללמוד כיון שהבעיה שלי כעת היא שכבר התרגלתי להשתמש ואילו לימוד עוזר רק למי שפתאום יש לו יצר להשתמש אבל לא למי שכבר התרגל, אבל חשבתי שמספיק לי לדעת שאני מכור שעל ידי שאני ידוע שאני מכור אז אתאמץ חזק יותר לא להשתמש ולא לראות פורנו, וכמו"כ חשבתי שדברים כמו שבועות ונדרים וצומות יעזרו לי להישאר נקי מול ההרגל שלי, ולא אאריך כעת כמה זה לא עזר לי, רק אכתוב דוגמא אחת שהיה שבוע אחד שנשבעתי שכל פעם אשתמש אצטרך תוך 24 שעות ללכת לכותל ולהיות לפחות שעה, כעת אני משאיר לכם לנחש כמה פעמים הייתי בכותל באותו שבוע, וכמה הפרש זמן היה בין הזמן שבו חזרתי מהכותל לבין השימוש הבא, וגם תנסו לנחש מה בדיוק עשיתי בכותל ובדרך הלוך וחזור מהכולל.
כמו כן כשהגעתי כאן לפורום כתבו לי שכדאי להיות בקשר עם חברים, אבל אני פחדתי מאד להיחשף, וגם היה פעם שרציתי לעלות לקבוצות הטלפוניות והייתי צריך לדבר עם חבר בשביל שיתן לי קוד, ופחדתי שאולי זה מישהו שמכיר אותי ולכן התקשרתי מחסוי, ועדיין פחדתי שהוא יזהה את הקול שלי ולכן רגע לאחר שהוא ענה ניתקתי את השיחה מרוב פחד. ובשל הפחד הגדול הזה המציאות היתה שחייתי את המחלה עם עצמי לבד, ואמנם שיתפתי כאן בפורום אבל מעולם לא דיברתי על כך עם אדם פנים אל פנים או פלאפון אל פלאפון.
אלו שני דברים עיקריים שהיו חסרים לי בכל התקופה מאז שהגעתי לפורום עד לאותו יום.
וכעת אכתוב מה השתנה אצלי בדברים האלה באותם ימים.
ראשית כל בענין של ההתמכרות, באותו זמן הבנתי שההתמכרות אין הכוונה שהתרגלתי לעשות משהו ואני רק צריך להתאמץ קצת יותר, ולהשתמש בכל מיני כלים שונים בשביל לצאת מההרגל הזה, ואחרי שאצא מההרגל הזה אשוב לחיים הרגילים כמו כל אדם אחר בעולם, אלא ההתמכרות היא משהו עמוק בתוכי, שמתחיל בפן הרוחני בגישה שלי לחיים, שמתבטא בפגמי אופי שלי שעיקרם זה האנוכיות שלי, שאמנם אני יכול להיות אדם מאד טוב אבל אני גם אנוכי ולאט לאט בעבודת הצעדים גיליתי מי אני באמת, וכן הבנתי שמדובר בהתמכרות פיזית שאצלי התאווה מתפתחת כמו ארגליה בשונה לגמרי מאדם אחר, שאנשים רגילים יכולים ללגום מעט תאווה וגם להשתמש ולהמשיך בחיים, אבל אצלי זה לא כך, אצלי לגימה גוררת לגימה, ושימוש גורם שימוש, וכל היום כולו אני בפנטזיות של שימושים וזהו עיקר החיים שלי, וההתמכרות הזו היא דבר שקבוע בתוכי ואני לא יכול להתמודד מולו ואין לי כח מולו כלל. וחוויה זו שחויתי זה בדיוק הצעד הראשון של התוכנית 'הודינו שאנחנו חסרי אונים שאבדה לנו השליטה על חיינו'. ובאסירות תודה הגעתי לחוויה הזו בזכות אותו מקרה ואותה החלטה שקדמה לאותו מקרה, שאני הייתי סבור שהנה אני רק אשתמש שימוש מסויים ואגיע אל המנוחה ואל הנחלה, וכאשר השימוש ההוא התנפץ לי מול העינים בנסיבות מעניינות, פתאום נפל לי האסימון לבחון מה קורה איתי, לפתע קלטתי שאני רודף אחרי דבר שאני בטוח שהוא יפתור לי את כל הבעיות בחיים, ובעיקר הייתי בטוח שהוא יפתור לי את הבעיה של השימוש כי כל הסיבה שאני משתמש זה רק בגלל שהשימושים לא מספיקים לי, אבל אם רק אשתמש את השימוש הזה אז אתמלא וזה יספק אותי לעד. ובאותו זמן נפלה לי התחושה באופן ברור ובלי הכחשה של המחלה, שכל שימוש שיהיה בעולם לא יעשה לי טוב ולא יפתור לי את הבעיות, ובעצם חשתי עמוק את מה שמתואר בתחילת הספר הלבן על אופי המחלה שלנו שישנו היבט אחד של 'סבילות'.
ואעתיק כאן מתוך הספר הלבן (עמוד 30, סבילות):
המונח סבילות מתייחס לנטייה לסבול עוד מהסם או מהפעילות האובססיבית, ולקבל בתמורה סיפוק פוחת והולך מהשימוש בו. מכאן הצורך הגובר והולך להגדיל את המינון של הסם, במטרה לשמר או לשחזר את האפקט המבוקש. בהתמכרויות לחומרים שאינם סמים, הסבילות מתייחסת להזדקקות לכמויות גדלות והולכות של חשיבה, אינטראקציה (=פעילות הדדית) או פעילויות אובססיביות, עם פחות ופחות השפעה. בקיצור, אנו נזקקים ליותר סם, והסיפוק קטֵן והולך. אנחנו רואים איך זה חל במקרה שלנו כשאנחנו נזכרים איך התאווה או הפעילות המינית שלנו החריפה במהלך השנים, חצתה גבולות בזה אחר זה, קודם בחיי המחשבה שלנו, אחר כך בהתנהגות שלנו. לדוגמה, אותן פנטזיות אוננות מוקדמות הספיקו רק לעתים רחוקות; מהן עברנו והמשכנו לחפש דברים עם השפעה הולכת וגדלה. ואם התמכרנו לתמונות, מצאנו עצמנו מחפשים תמונות יותר ויותר בוטות כדי להשתמש בהן. אם בהתחלה יצאנו לפגישות בשביל הרומנטיקה, לעתים קרובות המשכנו משם לחיפוש קשרים מופקרים יותר. חשיפת עצמנו בפנטזיה הידרדרה לחשיפת עצמנו בפומבי. היינו זקוקים לעוד ועוד מה"סם" שלנו.
והדבר השני שהגעתי אליו באותם ימים זה שדיברתי עם אדם אחר על הבעיה שלי, כמו שכתבתי שדיברתי עם אותו אדם שרציתי להשתמש איתו, והרגשתי שחרור גדול באותו רגע, ובפרט שבאותו זמן התחלתי לחוות את התחושה של החוסר אונים והיאוש, אז בהחלט היתה משמעות גדולה לאותה שיחה, לא מחמת מה שיצא לי ממנה, אלא רק מחמת שהנה סוף סוף אני יוצא מעצמי ומשחרר החוצה את הסוד שאני סוחב איתי כבר הזמן, וכן משתף אדם אחר בסבל היום יומי שיש לי מהתאווה, ושמה באסירות תודה נגמר הפחד שלי. מיד התחלתי באותם ימים להיות בקשר טלפוני עם חברים מהפורום ומהתוכנית, כאשר עד לאותו זמן היה לי מעט קשר במייל, למרות שהרבה מאד חברים נתנו לי את המספר שלהם שאוכל לדבר איתם מתי שארצה, אבל כמו שכתבתי אני פחדתי כל הזמן לעשות את זה, אבל מאותו היום הכל השתנה.
וכך בחסדי ה', כיון שקיבלתי ממנו את שתי המתנות הללו של היאוש וההבנה של החשיבות לצאת מעצמי ולשתף אחרים בבעיות שלי, מיני אז הנס התחיל לקרות ולאחר כמה ימים עליתי על דרך הנקיון וחויתי לעומק את החוסר אונים שלי מול התאווה, וכן התחלתי לחוש את הפגמי אופי שלי שמהם ברחתי.
ובשל כל מה שכתבתי אני מרגיש שהיום שהכי חשוב לי לציין אותו ולהודות עליו לה', הוא דוקא היום בו רציתי להשתמש שימוש חי ולחצות קו אדום, שהוא היום שהביא אותי לבסוף לחוות לעומק את הצעד הראשון, והכל אך ורק מכוחו של אלוקים אוהב.
ולך אבא יקר ואוהב שבשמים, אין לי בפי מילים להודות על אותו רגע ועל כל הרגעים שאחריו, וכן על כל הרגעים שלפני כן שתמיד היית איתי גם אם לא הרגשתי וגם אם לא הבנתי, ואף שמרת עליי שלמרות המחלה הקשה שלי מאד, בכל זאת יש מקומות שאליהם לא הגעתי, למרות שיש מקומות חמורים אחרים שהגעתי אליהם בתאווה.
מתפלל אליך אבא אוהב שתתן לי עוד יום אחד נקי, ותן לי את הכח לעשות את רצונך ולקבל את ההכוונה לפעולה הנכונה הבאה, אנא שחרר אותי מפגמי האופי שלי כדי שאוכל לעשות את רצונך בעולם, ובשביל שאהיה לעזר ולתועלת לבני האדם שבעולם, שהרי כולנו בנים אהובים שלך, ואני מתפלל להמשיך לצעוד לאלוקים, ובמיוחד אני מתפלל לחיות היטב את הרק להיום.
ובהזמנות אודה גם לכל החברים היקרים מכל השנים, וכן למנהלי האתר הנפלא הזה ולשאר החברים שנותנים כאן שירות נפלא, העוזר לעוד ועוד חברים לעלות על דרך ולזכות לחיים נקיים ומפוקחים.
מאחל לכולנו עוד יום אחד נקי ושפוי
אוהב אתכם וצריך אתכם
מתחיל שוב – וצועד לאלוקים
נ.ב. אי"ה בקרוב אכתוב המשך של אותם ימים.
