אהלן חברים יקרים,
אני רוצה לפתוח בתודה לבורא עולם שהגעתי לאתר הזה! המאמרים, התכנים ובמיוחד האנשים כלכך עושים טוב ונותנים כוח להמשיך לנסות להתמודד.
היום נפלתי. ניסיתי להילחם.. אבל שוב לא הצלחתי.
האמת שכבר יצא לכתוב פה ולשתף לא מזמן חלק מהסיפור.. אבל רציתי לשתף איך הכל התחיל.. איך הגעתי למצב הזה של התמכרות לפורנו והרס עצמי ובנוסף לאן הגעתי עם השנים.
מקווה שלא אחפור יותר מידי אבל בבקשה תקראו ותגיבו אני צריך את זה.
אז הכל התחיל שהייתי בן משהו כמו 12\13 משהו כזה. התחלתי באותו יום ב9 את הלימודים וחיפשתי איך להעסיק את עצמי. נכנסתי למחשב והתחלתי לשוטט בסרטונים מצחיקים ופתאום קפץ חלון. ומשם, הכל נראה אחרת. בהתחלה הייתי מחכה לזה. לפני הבית ספר, אחרי הבית ספר, לפני השינה... ככה כל יום. בלי להבין את ההשלכות, בלי להבין מה אני עושה. מבחינתי אני מסופק וזהו.
התקופה הזו נמשכה עד לגיל 17 בערך.. היו ימים שיותר והיו ימים שפחות... אבל זה היה הסגנון חיים.
באיזשהו שלב כבר הגירוי נהייה משעמם וחיפשתי ריגוש גדול יותר... התחלתי לשלם על סרטים, מצלמות ולבזבז המון כספים - אף פעם לא חישבתי את זה אבל לדעתי עד היום זה יכול להגיע ל100 אלף שקלים בקלות. התקופה הזו גם היא נמשכה המון זמן. מה זה נמשכה.. היא עדיין נמשכת בהפוגות. פספסתי שנים יפות שיכלתי להגיע בהן לרבדים גבוהים יותר, להגשמת יעדים ומטרות. אחרי הצבא התחלתי תהליך של חזרה בתשובה וחיפוש עצמי - בעבודה, זוגיות (שלא הייתה לי אף פעם) ועוד. שנה לאחר מכן יצאתי לחפש את עצמי במזרח והאמת ששם במשך, בערך 3 חודשים לא התקרבתי לתאווה הזו. אפילו ששם היו פיתויים גדולים הרבה יותר מסרטים במחשב. אבל שם הצלחתי להתמודד לא יודע להסביר.. אולי זה אני אולי החברים אבל משהו החזיק אותי שם. הרגשתי שאני מאחורי זה כבר- השתנתי. אבל בסוף הטיול כשנשארתי לבד.. והרגשתי בדידות ועוד תחושות נוראיות וחזרתי לזה. חיפשתי את הסיפוק ואת הנחמה שלא קיבלתי ממקור אחר. בינתיים אני כבר שנה בארץ ואני במערבולות. שבועיים למעלה שבועיים למטה. וזה הדבר ששובר אותי מכל בחינה - יותר שנה שאני שהתהפכויות רגשיות ונפשיות, עליות ומורדות. מעביר על עצמי ביקורות נוראיות שאני לא מאחל לאף בן אדם, אפילו לשונאים הכי גדולים של האנושות. פשוט קרעתי את עצמי לגזרים. אני כבר בן 25 בלי זוגיות, בלי מטרות, רק רוצה להפסיק עם ההתמכרות הזו שכובלת אותי. בתקופת התיכון, כשלא הבנתי את החשיבות של מעשיי, הייתי אריה לוחם. אבל עכשיו אני כאילו מבין שאני לא.. אני עבד לתאוות שלי - ואני לא רוצה להיות כזה.
בשלושה החודשים האחרונים אני חווה אינטנסיביות רבה של רגשות מעשים ומערבולות. הפסקתי לעשן סיגריות והתחלתי להילחם בדרגה גבוהה יותר. ואני מרגיש כאילו היצר מודע לזה וגם הוא נלחם בדרגה גבוהה יותר.
אתמול בערב לקחתי החלטה עם חברים, להפסיק את השימוש בסמים קלים. המון מכל המערבולות האלה קורות בגלל המריחואנה. פעם אתה באפ-ליפט מטורף ואחרי שעה אתה מרוח לרצפה. נמאס לי, זה לא אני. אני מאמין שהרבה ממה שקורה לי, מבחינה רגשית ומעשית, קורה בעקבות המריחואנה. אני מודע ליתרונות שלה... אבל כשהחסרונות עולים על היתרונות וזה פוגע בי בסופו של דבר.. זה לא שווה כלום.
אז היום נפלתי.. ממש לפני רגע האמת.. וישר רצתי לפה לקרוא מה אנשים כותבים וכתוב בעצמי כי השיתוף גם של הכותבים וגם ממני זה הדבר הכי מחזק בעולם - במיוחד כשזה מכוון בתגובות לכל אחד.
אז נפלתי.. אבל אני מאמין בעצמי הרבה יותר.. אני אעבור את זה מתישהו רק צריך להמשיך. להעיר את האריה שנרדם כבר שנים בתוכי. אשתדל להמשיך לשתף את מה שעל ליבי.
תודה לכם ושיהיה חג שמח
