רק השילוב המנצח של מאמץ הלחימה שלי ביצר בשילוב תפילה לעזרה מבורא עולם מצליחה לייצב את המצב כדי שלא ידרדר יותר.
שלום לך אלי,
מאמץ הלחימה שלי מורכב מחוסר לחימה ותפילה. לא לעזרה. "עזוב תעזוב עימו" נאמר על אבידה ולא על האבדון עצמו. אם אני עוזר לו משמע שיש לי חלק או בתאווה או בהתגברות עליה. וזהו שלא! אין לי! והוא ית' ממש לא צריך את העזרה שלי. נחזור לדוגמת הביריון שבא לתת לנו מכות ואנו ילדים קטנים ממש. אז קראנו לאבא ה'מר עולם' שלנו שיעזור לנו. - האם נשתתף איתו במאמץ?! אבא הרי מיד יגיד לנו "לך מתוק לאימא, אני כבר אסתדר..."
החברים הם החיבוק של אבא שלנו שבשמים. הקבוצות הם הליטופים. הצעדים זה הממתקים שאבא קנה לנו. והכל ביחד זה התבטלות וכניעה לפניו ית' כי הוא המוציא והמביא של כל יסורינו.
אנא אלוקי, "חוננו ה' חוננו כי רב שבענו בוז".
חזק ואמץ!
נעם
