אני רואה אצל כמה חברים מתחת לשמם רשום "רצף נקיון נוכחי X ימים"



איך זה מוסיפים את זה? זה אמיתי? ואיך זה מתעדכן (אם בכלל)

תיכנס ל"אתגר ה90 יום" ותעדכן שם, יש שם אפשרות לבחור שהרצף שלך יהחה ניתן או לא להצגה.
אם זה אמיתי- חח תלוי אם החברים מעדכנים ואיך, כל אחד בדרך שלו..

תודה רבה. אבל... בשורה התחתונה, בשביל מי זה טוב ובשביל מה זה טוב? מי צריך את זה בכלל? אני אכן רואה הרבה שפותחים במסע, אך מה הם מרוויחים בכך? זה עושה להם טוב על הנשמה? האם זה משנה אם לא חטאתי 3 דקות או 3 עשורים? זה מוסיף לי משהו - הידיעה הזאת - המעקב הזה? לא בזלזול אלא מתוך כוונה להבין. אולי זה מעודד, עד שזה משפיל! אולי זה מחזק, עד שזה מייאש! אנא להתייחס בלי להפגע. רוצה להבין ולא לבוז. תודה וסליחה מראש

אז אולי כדאי להתחיל? ובכל עדכון לסמן "הצג" ובכל עדכון-שלא-נדע  לסמן "הסתר" מה אתם חושבים?

~~~~~~~

עברתי על הלוח.

חייב יום נקי אחרון. איך אדע? לא זוכר! לא מחזיק ראש. והסיבה אולי הגדולה שאולי ואם ושמא אצטרף - רק בגלל שאני לא יזכור לבד בלי זה. אך שוב צצה וצפה השאלה וכי מדוע אני אמור לזכור? מה רע בלשכוח? אחד מהעונים לי טען שזה מעודד. אני מבין זאת בחיובי אך לא בשלילי

ילד טוב ירושלים כתב on 29 יוני 2020 21:42:

מה שרע בלשכוח, זה שזה מחזק את ההכחשה. מה שטוב בלזכור זה שזה משקף לי את המצב ואולי גם דוחף אותי לשנות אותו אם אני מרגיש צורך בכך.

אתה שואל אם יש הבדל בין שלושה ימים לשלושה עשורים. אני מרגיש שכן. מעל שש שנים שלא אוננתי. לצערי היו לי מעידות בתאווה, ואפילו מעידות קשות, אבל עדיין במובן מסוים היום שלי לא סובב סביב התאווה כמו בעבר. אני יכול לעשות עוד דברים... בזמנים שבהן ממש עשיתי את פעולות התכנית במסירות ובהתמדה התחושה שלי הייתה הרבה יותר טובה. באיזה שהוא מקום אני יודע שאם אעשה זאת גם היום זה יועיל לי, אבל אני מצוי עייפות נפשית ואין לי כל כך כוח לכל זה כרגע. בכל אופן, הספירה בהחלט עזרה לי מאוד להגיע למקום הזה. אני מאמין שאם לא הייתי סופר בציבור כל כך הרבה פעמים, מסתמא הייתי כבר מתייאש ונופל, כי כמו שאתה אומר "מה זה כבר משנה..."

מה שעובר לי בראש כשאני רוצה להשתמש זה - אתה נקי כבר כך וכך ימים, לא חבל, להתחיל הכל מהתחלה?
עוד מעט מגיעה תקופה של שנה, לא תרצה להגיע לשם?
מחשבות אלו נלחמות נגד מחשבות על שימושים.
זה עוזר

המספר המעפן הזה למעלה.. שאתה כל כך לא מבין את חשיבותו.. הוא בערך הנקודת אור היחידה שיש לי בחיים..

אני מדבר כרגע מתוך דכאון עמוק ובעסה אז מחילה מראש

שלום לך ילד טוב ירושלים.    אני בן 31 משתתף בתוכנית של s.a תוכנית שעובדת על פי עקרונות  12הצעדים שפותחה ע''י אנשים שמכורים לאלכהול.  אותם אנשים, גם כשהיו  תקופות ארוכות שלא שתו, לא הצליחו להחזיק עצמם ברגע שהכניסו את השלוק הראשון של המשקה המשכר.  ברגע שהם הכניסו לתוך הגוף אלכהול הם לא הצליחו לעצור ולהגביל את עצמם, ולא משנה מה היו התוצאות, הם חזרו לשתות שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם, אפילו אחרי שיצאו ממסגרות גמילה ארוכות ואפילו אחרי שקיבלו עזרה ממקורות טיפול של מיטב המומחים לנפש  וגוף (רופאים , פסיכאטרים ופסיכולוגים וכו' ).  הם קראו לזה ''חוסר אונים'' (וחוסר אונים ספציפי מפני הלגימה הראשונה).  לרובם היה וישנו הרבה כוח רצון, והרבה סיבות להפסיק, אבל נראה היה שמוקדם מהצפוי הם מצאו עצמם שוב שיכורים.. , ולפעמים היה זה מאוחר מהצפוי, אבל זה למקרים נדירים יותר (והמבין יבין).    עכשיו בנוגע אלי, שמה לי (לנו) לאכהול!?  אז פשוט, לי יש אותה בעיה.  רק שזה על תאווה.ולי יש את הפריוולגיה להשתמש ולשתות, בלי לשלם על זה ובלי אפילו לצאת מהבית,   אצלי המשקה הראשון זמין ונגיש במוח שלי, וכמעט בכול רגע נתון אני יכול לפנות לסם.  (ברצון או באי-רצון)  כשאני מתחיל לפנטז, אני לא יודע איך לעצור, וגם שהיו לי תקופות ארוכות, שמצאתי דרך להימנע, או להפסיק להתאוות, או דרך מאמץ והפניה של הכוחות שלי לאפיקים חיובים אחרים. תמיד אחרי איזה זמן, שוב הייתי מוצא עצמי מפנטז יותר ממה שחשבתי שאני צריך, וזה תמיד גרר דמויות תאווה שונות, שלא רציתי לחשוב עליהם מחשבות מיניות, ועדיין לא הצלחתי להפסיק, וגם היה פורנו, ובהמשך גם היו מפגשים חיים.   וזה המקום שאגעתי ל''חוסר-אונים'' האישי שלי מפני התאווה. רציתי בכול מעודי להפסיק, ופשוט לא הצלחתי.   זה גרם לי לייאוש מעצמי, ואף לייאוש מהחיים. נהייתי אדם מדוכא.. כלומר הייתי אדם מדוכא והמשכתי להשתמש על אף שזה לא באמת עזר לי, אבל זה היה כרוך אחד בשני.   מי שהתחיל את תוכנית 12 הצעדים, החברה האלכוהוליסטים. רצו לעזור לחברים אלכוהליסטים מתחילים בתחילת דרכם האכוהליט וחסרת התקנה.  אבל לך תשכנע אדם שהוא עוד לא אגיע לייאוש בעצמו, שהוא שייך לחבורה!? זה ממש בלתי אפשרי.  אפחד, לא רוצה להיחשב מכור לאכהול, וחסר יכולת להימנע בכוחות עצמו משימוש בסמים (במיוחד שהוא מודע שזה מזיק לו), ובטח שאני לא רציתי (ועודני רוצה) לחשוב שאני 'סקסהוליסט'. ושאבדתי את החופש לבחור אם להשתמש במין למטרות כייף, או בחוסר יכולת להתנגד לזה גם במחיר החיים שלי.   אז הם הבינו, שאי אפשר לשכנע חבר חדש, שהוא שייך אליהם, ושהוא בעצם אלכוהוליסט, הוא חייב לגלות את זה בעצמו.   אז הם היו מציעים לו, להיכנס לבר הקרוב ולהזמין כמה כוסיות, ואז באופן פתאומי להפסיק ולהמשיך הלאה בחיים,  או לנסות תקופה , לשם הדוגמא נגיד 90 ימים, להימנע מאלכוהל (בעצם לא להשתכר).   ככה כול אחד יוכל להיווכח בעצמו, אם הוא שייך לקבוצות, או לא...    אז אתה מוזמן לנסות את הניסוי ולגלות בעצמך מה מתאים לך       ובקשר לשכחה.  היא חלק מרכזי בבעיות של מכורים, אנחנו תמיד זוכרים מה שאנחנו רוצים לשכוח, ולא זוכרים מה שצריכים לזכור.  זו תופעה נפוצה.   פרויד הכניס אותם כחלק ממנגוני הנפש (7 שהוא מנה, למיטב זכרוני) וקרא לאחד 'הדחקה'  ולשני 'הכחשה'.  לי אישית אין התנגדות לכול מנגנון בנפש שעוזר לבנאדם לצלוח את יומו לפי ערכיו ואמונותיו הוא.  אבל לדעתי,  אם התעלמות מהבעיה בדרך הדחקה והכחשה היו עוזרים לך, כנראה שלא היית מבלה  זמנך לכתוב ולשאול שאלות כאן בפורום   בהצלחה רבה בדרך שלך למציאת החיים באשר תחפוץ נפשך החוקרת והאמיצה:)   אני זמין גם באישי למקרה שיש לך שאלות אישיות אלי.  כנ''ל לשאר משתתפים. שמח להיוץ במקום ושיח שעוזר אחד לשני לצמצם את כמות השימוש והסבל מסם התאווה (כול אחד לפי הרגלי הצריכה שלו)   

וואו! תודה לך דרור! זה היה ממש מדהים לקרוא את זה. נהניתי מכל רגע. תודה!

תודה לכל המגיבים. וואוו! יישר כחכם. נתתם לי יותר מנקודה למחשבה.

אני באמת לא סגור על מה נכון ומה לא ומה בשבילי ומה לא. דבר א' ברור. שכל אותם מבואות המטונפים הם מחוץ לתחום. והיו לי תקופות ארוכות בלעדיהם כך שאולי בכל זאת אני מסוגל בלי? מה שאני  כאן זה בעיקר מתוך סקרנות ומתוך אמצעי-מניעה. לא כ"כ סגור על תוכנית, צעדים ו/או קבוצות

ילד טוב ירושלים כתב on 30 יוני 2020 11:10:

כמובן אני האחרון שיכול להגיד לך מה לחשוב ומה לעשות, 
מנסיון אומר שכאשר אני מבודד את עצמי מאחרים במחשבה, ( טוב אני אחרת לא ממש כמוהם רק נכנס להציץ וללמוד אבל לא באמת מתחבר...) 

סופי לבודד את עצמי אף במעשה... 
אם אני כאן,
ואם אני מתמודד,
אז אני בדיוק כמו כולם, 
ההגדרות של "מכור" "מכור קל" ו"כבד" וכו' וכו' הם לא הלכה למשה מסיני, 
אני מעדיף את ההגדרה ששמעתי פעם בסדרת הרצאות 
"המכור הפוטנציאלי " או" הפוטנציאל להתמכרות" ואני שואל את עצמי האם הפוטנציאל הזה נמצא בי, 
אם הוא נמצא אז אני כמו כולם, בדיוק,
וחבל על כל הזמן שבזבזתי בנסיון לשכנע את עצמי כמה אני שונה, בסופו שך דבר הרי לגבי המכנה המשותף עסקינן כאן, 
בקיצור החלטתי להוריד את הראש מהמחשבה למדוד את עצמי בהשוואה לאחרים כאן, 
 נכון אני בנתיים לא משתתף בקבוצות ולא ממש צועד, 
אבל אני מעדיף להרגיש חיבור לכל אחד כאן,
זה עוזר לי, 
עיקר החיבור זה להתמודד עם האתגר נקיות שכולנו, כן כולנו, גם הבחורים עם הניסיונות, האברכים החשובים, הרמי"ם, עובדי ההייטק, החילונים הדתלי"ם כולנו מתמודדים איתו וזה, 
להפסיק לאונן....
להפסיק להכנס לפורנו,
להפסיק את השימוש, 
האתגר הוא מה שמחבר אותנו, מוריד אותנו לקרקע, מהדיונים של מי אני ומה אני, לעבןדה מעשית, 
ןלכן האתגר לדעתי הוא סלע קיומו של האתר, 
( בפרט למי שלא ממש חלק מהתכנית)