רציתי רק להודיע הודעה חשובה לכל החברים המדהימים.
יתכן שהיו שניסו להשיג אותי ויתכן שהיו שלא הבינו לאיפה נעלמתי. אז רק שתדעו שזה לא משהו אישי נגד אף א' מהחברים כאן. ואנא מכם אני ממש מתחנן שאיש לא יפגע. ידוע לי שקיבלתי הודעות ולא התייחסתי אליהם. לא טרחתי להגיב. והסיבה? פשוטה יותר ממה שחלמתם! פשוט פרשתי. למרות שהתגעגעתי. ו-לא, אין צורך להגיב. ככל הנראה גם לא אשוב בקרוב לקרוא את התגובות. לעדכן ולהתעדכן. והסיבה? מצב נפשי דפוק. פשוט נמאס לי מעצמי ומהמצב שלי ואין לי כוח וסבלנות לעשות את הפעולות הפשוטות ביותר! אפילו לא להכין לעצמי ארוחה משביעה. לחתוך ירקות להכין סלט או לטגן חביתה. וגם כשאני כבר אוכל משהו אני הרבה פעמים מפסיק באמצע כי פשוט נמאס ללעוס. למרות שאני יודע שהמאכל שאכלתי בכמות שאכלתי לא ישביע אותי לאורך זמן ועוד שעה - שעה וחצי אני יתחיל לנבור בארונות לחפש משהו מזין. (ומהבחינה הזאת הצומות הם ממש תענוג. אין צורך לאכול ואין מקום להרגשת אשמה על אכילה בלתי מספקת בלתי מזינה ובלתי משביעה)
וכשאני לא חייב ללכת לעבודה (ביומי דפגרי / בסופי"ש) הרי שאת רוב הזמן אני מבלה במאוזן. מתחת לשמיכה. ראש בגובה הרגלים. למרות שגם לישון אין לי סבלנות ובלילה אני ישן הרבה פעמים... מתעורר שוב ושוב...
היה כיף אתכם ולא יודע איך יהיה בלעדכם.
היו שלום. אזכור אותכם. וכנראה שבמלחמה בין "אני ממש מתגעגע" ו"אתם חסרים לי" לבין "אין לי כוח לכלום" האחרון ינצח. כפי שהיה עד היום.
