ערב טוב חברים יקרים,
אתמול גיסתי שאלה אותי האם אני יכול לנסות לבדוק איזו תקלה שיש לה בכרטיס זכרון שהיא קנתה. לקחתי את הכרטיס וחיברתי אותו למחשב וניסיתי לטפל בו, וככה התעסקתי בו כ-20 דקות, ומנסה מכל כיוון אפשרי לבדוק איך לתקן את הכרטיס. זה דרכי בקודש שאני לא מסוגל להרפות, ואני חושב שאני חייב לדעת לפתור את כל הבעיות שבעולם. ומלבד זאת, למרות שזה לא תקלה שלי עצמי אלא של אנשים אחרים אני לא יודע למה אחרי זמן מסויים שאני לא מצליח לסדר ושייפנו לאדם אחר.
ואז גיסתי אומרת לי אתה לא צריך להתעכב בשבילי הרבה זמן, אתה לא צריך לבזבז את הזמן שלך בשביל זה.
עד כאן הסיפור שהיה אתמול.

ואני אסיר תודה על התזכורת הזו כי הרבה מאד פעמים אני מפחד לומר לאנשים שאני לא יכול לעזור להם, ולא רק שזה כביכול פגיעה באגו שלי שאני לא יכול לעזור אלא באמת לא נעים לי לומר לאנשים 'לא', מה שנקרא 'ריצוי', ופתאום פה גיסתי העמידה לי מראה מול העינים. ובכלל זה לא התאים לי שהיא תאמר לי כזה משפט, כי לי נראית לי כ"כ בענין שהיא שמה לב לדברים הללו, אבל זה היה. ואני אסיר תודה על זה. ולזכור מכאן ולהבא שאני יכול וצריך לומר לאנשים 'לא', ובזמנו כשעשיתי צעדי 4 על העבר, מצאתי בכמה וכמה מקרים שחלק גדול מהפגמי אופי שלי באותו סיפור היה שלא ידעתי לומר לא, וזה היה החלק שלי בכל הסיפור.

אוהבים !!

תודה רבה על התזכורת...

מעניין שאפשר כאן בפורום לשתף לא רק על זה שחיפשני בכרטיס זיכרון של הגיסה תמונות תאווה וכדו' אלא פשוט לעזור בשביל לעזור.

אשריך !

אני גם טיפוס כזה שחייב לעזור, וכו' וכו'... זה שורש של בעיה, שאדם לא מכיר מספיק את עצמו, הוא לא מספיק כנה, אז קשה לו להגיד 'לא', הוא חייב להיות טוב כלפי חוץ... נראה לי שזה השורש של בעיית אוננות, אדם לא יכול להגיד לא, כי הוא לא כנה עם עצמו הוא לא מכיר את עצמו, הוא לא פוגש את עצמו וחי נורמי... זה כללל גדול ואידך זיל גמור...