שלום לכולם!
מאחר ובפעם זו, בשונה משנים קודמות, החלטתי החלטה חד משמעית שאעשה הכל ואסבול כל דבר בכדי לצאת מהתאווה ההרסנית הזו, החלטתי להקים פרויקט אישי שגם יסייע לאחרים ואגב כך יסייע לי אישית ביצירת 'מחייב' שיעזור לי בהתמודדות היומיומית מול עצמי.
תובנות רבות עד מאוד רכשתי בחיי על התאווה הקלוקלת, עצם העובדה שעוד לא נגמלתי תלויה בכך שהייתי עד עתה ייצור 'נכנע', נכנעתי כמו שפן לרצונותי וליצר המדמה כלאתי את השכל אחר הדמיון, הדמיון מלך והשכל השתעבד לספק את רצונותיו, מעתה אני עובד בשיטה הפוכה, בכדי שהשכל ימלוך יש לעורר אותו בכל יום, להקים אותו מהעפר, לתת לו במה שתחייב אותו לעמוד בדיבורו.

על כן, הנה אני לפניכם ביום ה-7 להשתקמותי (את סיפורי בקצרה ניתן לקרוא ביומני מסע), פותח בפרויקט היומי הנקרא "הטיפ היומי" לתת מבט חי וחד מצד המשתקם, לסייע ולאחות אתכם יחד איתי בתהליך, תעקבו אחרי ואיתי ויחד נצא מהמשבר!!


להלן הטיפ היומי:
"בזיעת אפיך תאכל לחם"
נכון, התהליך רווי סבל, אך הוא סבל זמני, יסתיים מתישהו, כדאי, כדאי לסבול כדי להנות, אנו מבינים שבכדי לאכול צריך לצאת מהשלווה, לקום, לקנות חומר גלם, להכין, לבשל ורק אז לאכול, כך גם בכל עניין בחיים "בזיעת אפיך תאכל לחם", "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", אנו בשלב הזריעה, נביט קדימה אל שלב הקצירה ונצעד אליו בבטחה.
בזיעת אפנו נצא מאפילה לאורה!!

אוהב את ה', אוהב אתכם
שימי דן

שלום חבר יקר. אני גיליתי על עצמי שבמובן מסוים אכן הייתי "נכנע" לרצונות שלי, אבל באותה מידה הצד השני של המטבע היה שהייתי אוחז בהם ולא מרפה. לא מוכן לוותר. לא מוכן לחכות שהגל יעבור. לא מוכן להודות בפה מלא שכל התעסקות עם העניין הזה היא מלחמה אבודה מראש בשבילי.

מאז שהגעתי לכאן ופגשתי כמה רעיונות שהיו חדשים לי, שאתה מוזמן לקרוא עליהם בקישורים שבחתימה שלי, נעשיתי מצויד בארגז של כלים חדשים ומשמעותיים שעוזרים לי לוותר על התאווה כשאני מוכן לוותר, ולפעמים אפילו כשאני לא כל כך מוכן לוותר (כמו בלילה האחרון שנמנעתי מעשיית פעולה מסוימת על התאווה, בגלל שדמיינתי איך אני מספר על זה בקבוצה, ואיך לא נעים לי עם זה. עכשיו בכוונתי לספר באותה קבוצה על זה שתיכננתי את זה, ואת זה שהקבוצה נתנה לי כוח להימנע. מתפלל בנוכחותכם לוותר גם היום על אותה פעולה).

בכל אופן, בהצלחה רבה לך ולכולנו בכל אשר נפנה. 

יישר כח
מציע לך להמשיך ולעקוב, לא תתאכזב מתובנות שהגעתי אליהם, כתבתי לעצמי על דרכי היצר מנסיוני, על כל מיני דרכים שמביאות לעשיית העבירה, מה שגרם לי להימנע ג"כ בהרבה מצבים, חסר מבחינתי המכה בפטיש ומקווה שעליתי על הדרך.
כמובן שאשמח תמיד לסיוע חיצוני, אבל אני רואה שכאן אין כל כך הכוונה.
 ונחיה ונראה אם עצם היומן עם התובנות שאעלה מסייע לי לצאת מזה... ה' יעזרנו, ברור שללא עזרתו אני אין ואפס, אבל בדור כזה הוא נתן לנו כח ושיטות להתגבר על כך.

ותודה על הקישורים שהבאת.

בס"ד

השיתוף היומי:

ב"ה חולפים הימים, בינתיים מתמודד יפה אך אינני חי באשליות, יגיעו ימים ורגעים קשים יותר בהתמודדות, אומר את האמת? אני משקשק מפחד מפני הבאות, "אשרי אדם מפחד תמיד" אני חש את זה! מניסיון, זה לא הולך להיות פשוט.

מאידך, אני מלא שמחה וסיפוק על כל יום שעובר בנקיות, הימים אינם חוזרים, מה שקניתי קניתי לחיי נצח, אי אפשר עוד לצבוע בשחור את הימים שחלפו צחורים משלג, ועל זה שמחתי!

וכעת ניגש לטיפ היומי: "הורני ה' דרכך"

צריך לדעת שאנחנו עפר ואפר מול התאוות הגשמיות ואלמלא ה' בעזרנו, אלמלא חלק אלוה ממעל הטמון בנו לא יכולנו להתגבר על העפריות והגשמיות הממלאת את כל ישותנו (ועוד נדבר בעתיד על ענייני גאווה וענווה).

במצבנו בנוכחי, בכל יום ובכל רגע פנוי עלינו לישא תפילה חרישית או בקול גדול (תלוי היכן מיקומנו) לאבא שבשמים שיתמוך במהלך שנכנסנו אליו ויסייע בעדנו לצאת מאפילה לאורה:
 "ה' תהיה איתי, תהיה לצידי, אני אוהב אותך ורוצה בקרבתך, עזור לי ללכת ע"פ הבחירה שבחרתי, "ובחרת בחיים" כתבת בתורתך, בחרתי, אני רק צריך סיוע להגשים את בחירתי, היה עימי, אנא!"

או כמאמר דוד המלך בתהילים "הורני ה' דרכך אהלך באמיתך" הורני מלשון תורה, הוראה וגם הורות והריון, תוליך אותי ע"פ הוראתך ותורתך, תהיה אבא תומך ותחדש ימי כקדם, כתינוק במעי אימו, כהריון ולידה חדשה אוולד עם כוחות מחודשים ורעננים.

בברכת גמר חתימה טובה
אוהבכם ומוקירכם
שימי דן

בס"ד

אחי ורעי, הנה אנו עומדים לפני יום הדין הגדול והנורא! יום תענית ומחילה, יום של חשבון נפש, יום של טהרה ונקיות, בהקשר זה רציתי להביא לפניכם טיפ חשוב!!


להלן הטיפ היומי: "שפכי כמים ליבך"
מלבד העובדה כי סגולה גדולה להרבות בדמעות כדי להינצל מפגם הברית ופגם העיניים, כפי הכתוב בספרים הקד' חלק מעניין התשובה הוא מידה כנגד מידה, אדם שחטא בעיניים יבכה ויזיל מהם דמעה על חטאיו, על חורבן ביהמ"ק וגלות השכינה, אדם שפגם בברית והוציא 'מים אסורים' יזיל דמעותיו כמעיין של מי צער וחרטה, נוסף על זאת עניין הבכי חשוב בכדי לנקות את הנפש מבחינה פתולוגית, בכי והשתפכות הלב משפרים את ההרגשה משרים תחושת ביטחון, חדשנות הנפש ותקווה.

לעיתים אנו מקבלים תחושה עזה לבכות וכגברים אנו כולאים את הבכי וממשיכים הלאה, ההיפך הוא הנכון, באותו רגע שאתם מרגישים צורך בבכי מיד חפשו לכם מקום שקט (אפי' בשירותים) ללא עיני אחרים ותשתפכו בבכי, זו שעת רצון, תבקשו ותתחננו באותו הרגע לה' שיוציאכם מן "המיצר" ומכל מה שמחפה את הנפש היפה והטהורה שלכם.
אני ניסיתי זאת כבר תקופה, זה גורם לתחושת עליונות וקרבה גדולה לה', הבכי, ההתרפקות, תחושת האפסיות הרגעית הנלווית מול הקב"ה והמבטח בו, שווה הכל!!
יוסף הצדיק הרגיש צורך לבכות פנה לאחוריו והתייפח בבכי, נלמד ממנו הנהגה נכונה.

"שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'"

בברכת גמר חתימה טובה
אוהבכם ומוקירכם
שימי דן

בס"ד

ברכת פתקא טבא לכולם!

ביוה"כ בעת התפילות, בזמן שאני מתפלל לה' שיסייע לי במלחמת היצר, דווקא אז הבליחו לי מחשבות טמאות לראשי, יכולתי פשוט להמשיך 'ולזרום' איתם, אך קיבלתי החלטה שככה הכל מתחיל, במחשבות, לא במעשים, ואל לי ליפול בייאוש אפי' שהופיעו לי בעיצומו של יוה"כ, לכן, בזריזות ביטלתי הדמיון מראשי והמשכתי להתעסק בתפילה.

ומכאן ניגש לטיפ היומי: "רבות מחשבות בלב איש"
מחשבות טמאות עלולות להטריד אותנו גם בתקופת היותנו נקיים, אל לנו להיבהל אך בד בבד אסור לנו לשקוט אלא לפעול מבחינה שכלית מיד!
המחשבות יוצרות 2 דברים הרסניים שלהם טיפול מיידי:
1. מדרון להתרסקות: עצם העיסוק המוחי (הרצוני) בענייני טומאה היא הסגרתך בידי התאווה, היום אומר לך עשה כך וכבר אחר כמה שעות תמצא עצמך צופה בפורנוגרפיה, יחד עם זאת, סיטואציה של עיסוק מוחי - טבעי (שליפה ממגירה) ולא כבחירה רצונית, שאחר התעשתותך מיד דאגת להסירו, אינו פוגע בך אלא להיפך, הוא מחשל אותך.
2. סכנת הייאוש: אנחנו נוטים לדרוש פרפקציוניסטיות כי לשם אנו שואפים, עליית מחשבה טמאה בראשנו עלולה להפיל אותנו לייאוש רגעי והיכנעות בפניה כאומר "נו, אם כבר נפלתי וחשבתי אז אמשיך לחשוב, השכל שלי עדיין טמא, אין מה לעשות" זו מחשבה הרסנית, עלינו להתעשת באותו הרגע ולומר "די" חשבתי, יצאתי, גם אם היא תכה שנית, שוב אומרים "די" וממשיכים, לא להתייאש! עצם הייאוש, בקטנה, הוא הגורם למפלה הגדולה!

נמצאנו למדים: שמחשבות טמאות עלולות להופיע במהלך ההשתקמות (ואף עלולות להתגבר בעתיד ולבוא גם כחלומות ממשיים), אך יחד עם זאת עלינו לדעת:
1. להזדרז ולבטלן (עיסוק בדבר אחר המשיח את הדעת)
2. שלא ליפול לייאוש ולרצון בהפסקת ההשתקמות, אלא לצאת מחוזקים.


בהצלחה רבה ידידי היקרים
יה"ר שיהיה לכולנו יום נפלא ונקי
יום של קדושה, טהרה ואהבת ה'
אוהבכם
שימי דן

בס"ד
היום ה-13 לנקיות, לא התחלתי את הכל מתוך התלהבות אלא מתוך תחושת מוכנות 'להכריז' על מסע נקי, בכל יום צריך לעבוד כדי להתמודד, אני לא חי באורות מסנוורים, ובכ"ז ימים אלו שאחר יוה"כ קלים יותר, כפי המבואר בחז"ל מדוע לא אומרים תחנון בימים אלו? משום שאדם עסוק במצוות ואין לו זמן ופנאי לחטוא, אז נכון, אדם ששקוע כולו בתאווה ולא התחיל להתמודד ימים אלו יעברו עליו ג"כ בחטאים, אך למי שהחל להתמודד ימים אלו מהווים לו כמקפצה גדולה.
זו גם הסיבה, אגב, שלא כתבתי את הטיפ אתמול, פשוט כי הייתי עסוק במצוות החג.

ונעבור לטיפ היומי: "השעמום מביא לידי חטא"
חובה על כל משתקם המתמודד מול התאווה להעסיק את עצמו בכל רגע נתון בו הוא ער, או בפעילות פיזית או בפעילות מוחית (עדיף בעסק התורה), זה מסייע אדיר להתמודדות, כשהמוח תפוס בפעילות אחרת אין לו רצון לפנות את זמנו למילוי חשקים ותאוות, הוא דוחה זאת להמשך..
לכן, בכל זמן בו רואה אתה את עצמך מתחיל לשקוע בחשקים ודמיונות הווי אומר שאתה משועמם, אל תיתן לרוח השטות להיכנס בך, קום ותעשה משהו! לך תעזור לאישה, לאבא ולאמא שלך, לאחים, לך תעשה קניות, התעמלות, תקבע חברותא ותלמד, תעשה הכל מלבד לשקוע בהבל התאווה והדמיון המשחית.

תפילתי לה' יתברך שיצליח את דרכי ולא יתן לי ליפול שוב, דרישתי מעצמי היא:
זהירות ומחשבה לפני מחשבה ומחשבה לפני עשיה!!

אוהבכם
שימי דן

בס"ד
שלום לכם אהובי ורעי,
היום ה-19 לשיקומי ונפלתי בתמונות נשים לא צנועות דווקא מהסמארטפון "החסום", יש פירצה קטנה.. (ב"ה ללא הוצאת שז"ל, אבל גם זה חמור בפני עצמו)

תרם לנפילה עצם העובדה שהפסקתי מחמת טרדות החג את רצף "הטיפ היומי", חשוב כל הזמן להיות "על זה", לחשוב על שיפורים ולא לתת ליצר לגבור...


להלן הטיפ היומי: "כי נפלתי קמתי"
נכון, אנו נופלים לעיתים, אנו בני אדם, צדיק לא נמדד באי נפילות אלא בקימה מתוך הנפילות "שבע יפול צדיק - וקם", לכן היסוד הוא לא ליפול לייאוש מתוך הנפילה, יאוש הגורם לך לעוד נפילות, אלא לקום מיד ובזריזות, ולא להביט אחור (רק להסיק מסקנות) ולהתקדם!!!

"אל תשמחי אוייבתי (יצר הרע) כי נפלתי - קמתי ה' אור לי"

אני כותב לעצמי קודם כל! לא לתת מוסר לאחרים!


אוהבכם ומוקירכם
שימי דן

בס"דשלום אהובי ורעי!
היום,יום ה-21 שלי, זוכרים? לפני יומים היתה לי מעידה.
היום, בעקבות אותה המעידה לחש לי היצר "שכל כך רוצה בטובתי" את לחש הקסם שלו:
"תראה, תכלס נפלת כבר, טימאת את העיניים,אתה כבר לא זך ונקי כביום כיפור, אולי תצפה עוד קצת בזהתמונות פרוצות, בלי שז"ל, חלילה, רק תהנה קצת... פעם הבאה תתחיל נקי לגמרי, אחרי הגל הזה"

ככה היצר בא לכולנו
זה יצר היאוש!!!

המטרה שלנו היא לגלות את "הבלוף!"

ומכאן ניגש ל"טיפ היומי"! "פתחו לי פתח"
נכון, לתפוס את כל היצר כחבילה אחת,לכלוא אותו,לנעול ולזרוק את המפתח לים זה בלתי אפשרי.
הוא לא מתייאש! יש לו דרכים ותחבולות.
עלינו ללמוד טוב טוב את דרכיו ואיפה היא נקודת הפתיחה שממנה הוא מאיץ בנו ללחוץ על הדוושה ולא להרים את הרגל מהגז...
אך נקודה אחת עלינו לזכור, "לעשות קצת זו עשייה ענקית!!"
אומר הקב"ה פתחו לי פתח כחור מחט סדקית (של חייטים) ואפתח לכם פתח תשובה כפתחו של אולם (פתח האולם בבית המקדש, רחבו היה 20 אמה וגובהו 40 אמה)

התגברות אחת היא פתח מחט, היא קטנה אבל גדולה מאוד בחשיבותה כלפי ה'.
אנחנו צריכים לזכור שאינינו גיבורים גדולים בנצחונות גדולים, אלא מצליחנים קטנים בהצלחות קטנות, כל התגברות היא נכס וקניין שלא ישוב עוד לעולם, נכס לעולם הנצח!

אנחנו רק פותחים פתח, הוא ימשיך הלאה...

חג שמח ושבת שלום
אוהבכם ומוקירכם
שימי דן