שלום חברים יקרים!

רוצה לשתף אתכם במחשבות ובלבטים שעלו לי לגבי דרך ההתמודדות עצמה.

האם נכון לתת לנושא זה במה ולשתף ממש בכל יום את ההתמודדות ולכתוב יומן מסע מפורט, או שדווקא העיסוק האינטנסיבי בתוך זה יכול להוביל לשקיעה עמוקה יותר.
האם העיסוק בזה נובע מתוך הרצון להשאיר את זה תמיד במודעות כדי לסייע לאדם להיזהר ולהישמר מזה?

האם אין צד אחר שצריך לשחרר ולתת למחשבות ולנושאים אחרים למלא את חיינו?
יש אנשים שיטענו שזו בריחה מההתמודדות עצמה, אך לעניות דעתי, זו אינה בריחה אלא ההתמודדות עצמה בנושא זה היא על ידי 'חוסר' ההתעסקות בזה, בבחינת 'סור מרע ועשה טוב'.
מה אתם אומרים חברים? איזו גישה נכונה יותר להתמודדות?

עוד מחשבה שזקוקה לבירור שעלתה לי זה האם אדם שמרגיש שיש לו רצונות לקודש ובכל זאת מידי פעם נופל האם הוא צריך להרגיש צבוע בזה שיש לו רצונות סותרים והוא נקרע בתוך עצמו כי בעצם הוא לא מי שהוא באמת או שיש צד להכיר בצורה נכונה בשני הקצוות.

אני זוכר שהנקודה הזו עלתה בעבר כשהיה דיון לגבי השאלה האם אדם יכול להדריך אחרים לערכים ולמוסר כשהוא עצמו אינו עומד בדברים אלו?

אשמח מאוד לשמוע את דעתכם חברים יקרים!

שיהיה בהצלחה בהמשך המסע.

אוהב אתכם

מדבר מהניסיון שלי על עצמי.

למדתי שכן חשוב לשתף ולפרט, זה מה שעזר לי ולהרבה אחרים- לא להתמודד עם זה לבד.
חוץ מזה אני לא יכול להשלות את עצמי שאם לא אדבר על זה ולא אשתף אז הנושא פשוט יעלם ממני ואז הבעייה תיפתר- בדיוק הפוך, אני חולה ולכן אני תמיד תמיד חוזר לזה ולחשוב על זה אז לפחות לא אתייחד לבד עם המחשבות והרצונות.
וזה מתקשר גם לדבר השני. בגלל שזאת המחלה שלי ובגלל שאני משתדל איפה שאני יכול להיות בכנות ולהודות על זה זה מוכיח שאני לא צבוע. וזה קיים שיש בי גם את החלק הזה של המחלה שאני לא שולט עליו אבל מנסה לטפל ולשתף וגם את החלקים החיוביים האחרים בחיים.

גידי ומשתוקק אחים יקרים תודה רבה!

כנראה שיש לי עוד עבודה עם עצמי לברר את הגבול הדק שבין המודעות לנושא לבין השקיעה בו.
גידי אחי ההבנה הזאת שכתבת שאתה מבין שאתה חולה ואז אתה מתעסק בזה זה לא סוג של מעגל כזה שמזין את עצמו? אתה מבין שהעיסוק הוא בעייתי ואתה ממשיך לעסוק בבעיה.

תודה לכם על הבירור חברים

תודה רבה משתוקק אחי היקר!

יכול להיות שהמחשבה הראשונית שלי נבעה מתוך הרצון להדחיק את הנושא ולא לעסוק בו.
מקווה שאצליח להסיר את ההגנות ( במובן הטוב  ) ולהיפתח ולשתף יותר. זה לא קל.

זו חשיפה לא רק שלי מולכם, אלא גם שלי מול עצמי.

בהצלחה רבה לכולם אחים יקרים!

אם אתה מכור, אז אתה צריך גם ללמוד למלאאת החיים שלך בדברים אחרים, שלא תחשוב רק על המחלה ותשקע בה וגם לא תתמכר לאתר ולפלאפון, אבל בהחלט אתה חייב להגיע לבית חולים לטיפול בכמות שנדרש לפי מצבך והטיפול בו אתה נמצא.
זו שאלה אישית שמשתנה מאדם לאדם, אך אם אתה כאן, כנראה שאתה מכור כמו כולם, וצריך לעסוק בזה במידת מה (לא אומר שהרבה - תלוי בהמלצת הרופא המטפל...).
אני אישית הייתי באתר בלי להיות מכור כל כך, והתחלתי להיות אובססיבי לאתר (יש לי נטיה לאובססיביות לכל דבר), והחלטתי לבוא לכאן רק לעיתים רחוקות.
אבל אני חריג פה בנוף.
בהצלחה!
ותודה שכתבת!
(ואני לא עוקב אחרי הפורום, אז אם אתה רוצה להגיב, אז בפרטי)

אני גם התלבטתי בשאלה הזו בתחילת הדרך כאן מוזמן לראות בעמוד הראשון או השני של יומן המסע שלי. אותה התלבטות במובן מסוים קיימת גם לגבי ספירת הימים הנקיים.

אני לא יודע אם אתה מכור או לא. אני כן. מחלת ההתמכרות גדלה בחושך. מה שנשאר בתוך הראש שלי, יוצר הידרדרות פנימית שהולכת ומחריפה. כשאני משתף באופן עקבי, איכשהו בטווח הארוך הדברים מתנדפים להם והתאווה פחות תופסת מקום ביום יום. הספונסר שלי אומר שהוא מקבל תזכורת שהוא מכור לתאווה פעם בכמה חודשים, או פעם בשנה, אני לא זוכר בדיוק. וגם אני עצמי הרגשתי שבתקופות מחוברות יותר, כשאני מתרגל ביסודיות את עקרונות תוכנית הצעדים התאווה תוספת הרבה פחות מקום ביום יום שלי. אני חושב שאפשר לראות זאת בחלקים מסוימים ביומן המסע שלי שההתמודדות היא יותר עם עניינים רגשיים ורוחניים מאשר מיניים, ולמעשה זה באמת השורש הפנימי של בעיית ההתמכרות שלי. 

וצורצור - עכשיו אני מבין לאיפה נעלמת...

תודה רבה צורצור וטהרני אחים יקרים!

שמח שאני פה באתר עם אנשים באמת מדהימים, אחד אחד.

צורצור אחי-  מסכים אחי שצריך באמת להיות עם היד על הדופק לראות שאנחנו לא נהיים אובססיביים לנושא. תודה לך אחי על ההארה.

טהרני אחי מסכים איתך שהנושא הזה קיים גם בספירת הימים. זה יושב על אותה נקודה.
אסתכל על זה גם באשכול שלך. הנקודה הזאת משמעותית עבורי וזקוקה לבירור.
גם בכללי אשמח לקרוא את האשכול שלך. נשמע מדבריך שאתה בעל מודעות עצמית גבוהה.
שאזכה ככה לעבוד ולהכיר את עצמי. תודה רבה לך אחי!


אשתדל לעבוד על האיזון בין המודעות והשיתוף לבין עיסוק פחות אובססיבי בנושא.
תודה רבה על הבירור חברים. מעריך אתכם מאוד!
שיהיה בהצלחה בהמשך המסע לכולנו.