"נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" משה רבינו ע"ה אומר לעם: "החלצו מאיתכם... לתת נקמת ה' במדין"
השאלות: כשה' אומר למשה הוא מדבר על הנקמה של בנ"י, וכשמשרע"ה מדבר עם בנ"י הוא מדבר על נקמת ה'? אנחנו מבינים שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור... אבל למה משה רבינו לא יוצא עם פנחס למלחמה? יתכן שזו המצוה האחרונה שלו, הרי מיד לאחריה הוא ימות.
התשובה: משרע"ה מלמד אותנו הכרת הטוב אמיתית מהי. זו נקמה של ה'. לא שלו. הוא לא יכול לנקום שם אלא את נקמת ה'. אליו הוא מכיר טובה יותר מכל.
הוראת בורא העולם היא להנקם מהמדינים על התערבותם בריב לא להם, מבלי סיבה לעשות את שעשו, הם התערבו במריבה שאינה שלהם ולכן הם צריכים להענש במלוא חומר הדין, וכך, למרות שמיד לאחר המלחמה הוא אמור למות, מזדרז משה לשלוח את פנחס להלחם כפי שצווה על ידי ה', בעצמו אינו יוצא, כי יש לו הכרת הטוב, הוא זוכר כל הזמן מהיכן בא.
כמו ביאור שבמימיו חסה ולכן לא היכהו, כמו עפר הארץ בו השתמש להטמין את המצרי שהרג ולא היכהו, כך גם למדין. הוא שהה בה לאחר בריחתו מחרב פרעה. ולמרות שהם החטיאו את ישראל וגרמו למגפה שהפילה עשרים וארבע אלף בבנ"י, ומגיע להם שיענשו, הוא זוכר שהיה שם חסד עבורו, ודואג שנקמת ה' שצריכה לבוא, תבוא, אך לא ממנו. הכרת הטוב האמיתית היא לבורא העולם על רוב חסדו.
כסקסוהוליסט שרגיל לפסול לחלוטין את כל מי שנראה שהרע לי. אתפלל שאזכור גם את אותם רגעים שכן קיבלתי בהם תועלת. אהיה אסור אל התודה. אעשה את שנדרש, אך היא תשמור אותי מלעשות את שאיני אמור לעשות.
