כחבר חדש אני קצת בדילמה, מצד אחדאני מרגיש כי לכתוב ולתאר את הסצנות בתאווה שלי זה סוג של פורקן פנימי למתח המיני שלי, (למשל, כשאני כותב את הפטיש שלי זה גם מוציא לי אותו החוצה וזה עוזר לי בשמירת הניקיון) סוג של תחליף, במקום לעשות את זה, לדבר את זה. ומצד שני גם כלפי עצמי ובוודאי כלפי חברים אחרים יתכן וזה מהווה סוג של שימוש. מה נכון ומה עדיף?

למשל, חובת התלמידים בספרו מציע למי שמאד כועס על הזולת, להעלות את כל הזעם כולל ביטוים קשים על הכתב וכך לשחרר. מצד שני אומרים בשם אחד האדמורי"ם זצ"ל שלדבר על ניבול פה זה גם סוג של ניבול פה. מה דעתכם בנידון?

מזדהה עם השאלה, 
אצל חברי התכנית מקובל לשאול חבר לפני הפירוט אם הוא עכשיו במצב  שיכול לשמוע מפורט או לא, ובד"כ תיאורים מפורטים תמיד עדיף עם חבר ותיק, מכיון שבפורום אין אפשרות לשאול אנשים באיזה מצב הם,   וכמה וכמה חברים העידו כאן שלפעמים המצב אצלכם הוא שחלון אחד פתוח לתאווה והחלון השני בשמור עיניך, אולי כדאי להימנע מתיאורים מפורטים,    גם חברים כאן שמפרטים יחסית משתדלים להימנע מתיאור פרטי גוף או לבוש וכו' 
לדוגמא תמצא חבר שכותב "עברתי היום ליד בחורה שמממש ממש הדליקה אותי היו לה את כל הפרטים שאני אוהב ,והגוף שלה ממש היה מהסוג שקשה לי מולו, בנוסף היא לבשה פריט לבוש שממש קשה לי מולו" 
זה דוגמאות קטנה, ועל זה הדרך, אבל לא מקובל לתאר את הגוף בעצמו או את פריט הלבוש בעצמו ודוק 
בסופו של דבר החכם עיניו בראשו שלא תהפך החלמתו של האחד למחלתו של השני, 
אשרייך על הכנות ועל השאלה, אוהבים אותך תמשיך לשתף ולאט לאט תיצור קשר אישי עם חברים ומשם הדרך לשיתופים תהיה קלה הרבה יותר,  

אני עדיין מרגיש צורך לחדד את השאלה בעיקר בקטע שלי שהוא "פטישים" ואני מצפה לתגובות מעוד חברים (חברה אתם יושנים, הקטע לדעתי בתרומה של האתר זה לא רק לקרוא, זה להגיב, לכתוב להוציא, לא כך?)

אייך העולם אומר: אצל הרופא מתפשטים, אצל הפסיכולוג אומרים הכל. כשאני הולך ברחוב ופתאום רואה שמלה או פאה יפה שמושכת אותי, השמלה או הפאה הזו עכשיו מסתובבת לי בראש, אני אמנם צריך להיכנע או למסור, אבל האם לא יעזור לי לשתף ולהוציא מה בדיוק שיגע אותי בבגד? האם זה נקרא להזין את מחלתו של האחר?

אם אתה מצפה שמישהו יגיד לך מה לעשות.,  או יתן לך עצות, אז תדע לך שאתה נמצא בפורום של מכורים למין, דהיינו 50 אחוז מהחברים כבר למדו ויודעים לא להקשיב לראש שלהם,   וה50 אחוז שעדיין לא למדו את זה ..... ובכן העצות שתקבל מהם יכולים להיות ממקום של מחלה.          
אומר לך רק שאתה נשמע בחור חכם , והחכם עינו בראשו, אם אתה מסופק על תיאור מסוים תלך לחומרא ואל תפרסם, ואם אתה בטוח ב100 אחוז שזה לא בעיה, יאלללה לך על זה וסמוך על עצמך. 

פה בפורום שיתוף מפורט הוא בעייתי. כפי שציין עשר שמעון, אם תהיה בתכנית 12 הצעדים, תוכל לעשות זאת טלפונית, כשאתה שואל את החבר אם זה בסדר. מניסיון זה הרבה יותר משחרר מאשר לומר את הדברים בכלליות, וכפי שאתה עצמך ציינת. עוד נקודה היא שבשביל שזה יעזור השיתוף צריך להיעשות מתוך גישה של כניעה, ושל משהו שאני רוצה להשתחרר ממנו, ולא מתוך רצון להתפאר במעלליי המיניים.

ח"ו להתפאר, עוד תפארת כזו ואבדנו. אני מתכוון להשתחרר מהמחשבה על גרביונים כשאני כותב "גרביונים".

אוקיי. לא כל מה שאומרים לחבר בטלפון אפשר לכתוב פה. תאר לעצמך שהייתי מתאר פה את הדרך המתוחכמת שבה צרכתי תאווה בפעם האחרונה.... גם הזכרת גרביונים פה יכולה בהחלט לשלוח חבר פורום לחיפושי גרביונים...

נגעת בנקודה. האם אין הבדל בין לתאר את הדרך המתוחכמת שבה צרכתי תאווה, שעלולה בפירוש לתת רעיונות, לבין להזכיר גרביונים רק בגלל שאולי חבר פורום יחפש באינטרנט גרביונים? אם אכן כך, אז בוא נסגור את האתר, כי כל מילה שניה פה עלולה לשלוח חבר לחפש.............

לא התכוונתי בוא נסגור את האתר כאיום. התכוונתי הרי כל האתר מלא במה שמוגדר "דברים ספציפיים" ספציפי בזה או ספציפי באחר. המילה לאונן יכולה ליצור גירוי לאונן, והמילה פונגרפייה יכולה ליצור גירוי לכך.

אוננות או פורנוגרפיה הם ביטויים כלליים. לדעתי הבעייה היא יותר בביטויים ספציפיים, כמו סוג מסוים של פורנוגרפיה. אבל שוב, במסגרת תכנית הצעדים תוכל לשתף הכי פתוח שיש. ואגב, אתמול הייתה לי שיחה מעניינת עם חבר תכנית לשעבר על הנקודה הזו. אולי אכתוב על זה בהמשך ביומן המסע שלי.