קצת בגלל האופי שלי, קצת בגלל ההתמכרות, אני חי כמו היפי. קם מתי שבא לי, מתפלל או לא מתפלל איך שבא לי, אוכל מה שבא לי, יושן מתי שבא לי, עובד או לא עובד איך שבא לי. מרגיש שאני לא מסוגל להיות אדם מן השורה, משהו כל הזמן קופץ ומקפיץ אותי מבתוכו.
 היו לי זמנים שכן הייתי במוטיבציה, הייתי מנסה לקום ולהתפלל נורמלי, לשמור על המשקל, ללמוד מסודר. אבל כנראה בגלל כל ההתמכרות והריגושים נהפכתי קצת לפסיבי כזה, אני בין כה לא מסוגל להחזיק את החיים נורמלי, אז יאלה זה אני.
דווקא עכשיו לאחר כמעט שנתיים של פסיביות לגמרי מלהתנקות, התחלתי סבב חדש, רק להיום אני נקי ב"ה 12 ימים, ואתם יודעים עם התאבון בא האוכל, ואני כבר רוצה אולי לחוות את האדם מן השורה, זה שיש לו מניין קבוע, זה שמגיע בזמן לשיעור, זה שאוכל מסודר ובפיקוח, זה שלא כל הזמן מחפש ריגושים, מה אתם אומרים, יש סיכוי? מישהו בפורום היה בקטעים האלו והשתנה? או שזהו, תשמח אם תישאר נקי ואתה זה אתה.
מה אתם אומרים?

בהחלט , אני הייתי בשנה כזו . אומנם על תפילות לא ויתרתי אבל בנושא התעסוקתי הייתי בקטע פסיבי והרבה שעות צפייה בפו' כל יום .
היום אני וודאי לא 100 אחוז בניצול הזמן אבל פתאום חוזרים לך הרצונות השאיפות ויש לך כוח לעשות פעולות .

בכמעט שנה שאני כאן בפורום השקעתי את רוב הזמן שלי בלימוד נושא אמונה וביטחון ואני ממליץ לכולם להכנס לנושא ברצינות , זה מסייע מאוד.

אחת שאלתי כתב on 03 ינו' 2021 18:18:

מנסה להתחיל.....בעזרת השם.

מזדהה מאוד עם הרצון לשנות את כל החיים , להתפטר מכל הפטר מכל הבעיות והפגמים,  
אצלי בכל פעם שהצלחתי לשמור על נקיות זה לא הספיק לי, כי מייד רציתי גם להתפלל/ללמוד/לעבוד/וכו' בצורה מושלמת,  
ומכיון שאצלי היה ועדיין קשה מאוד לשנות את עצמי כל כך מהר,התוצאה היתה שאף פעם לא הרגשתי טוב עם עצמי, 
התוצאה של זה היא שימוש חוזר , 
חד גדיא חד גדיא... 
רק להיום אני מנסה לקבל את עצמי, ולהבין שגם אם לא התפללתי היום כמו שצריך או בכלל, או שנמרחתי ולא עשיתי כלום זה מי שאני, ונכון שאני רוצה לשנות את עצמי ואני מאמין שבאמת הקב"ה יכול לשנות אותי אם רק אתן לו ... 
אבל אני ציך ללמוד לקבל את עצמי, ורק אז יהיה לי סיכוי באמת להשתנות,  
זה המצב אצלי לפחות 
אוהבים אותך כל הכבוד על הדרייב והרצון לפעול ולהצליח,  
באוכן אישי אני נהנה מאוד מהכתיבה שלך! 

שמעון אתה עשר!
ב"ה הלכתי כבר אתמול בלילה לישון בשעה סבירה יחסית, קמתי הבוקר מוקדם יותר, אמרתי מודה אני בכוונה, קראתי קריאת שמע בתשומת לב (לא כמו איזה טקסט שאתה צריך להגיד אותו ולגמור) מקווה להמשך יום טוב, נקי ושפוי, ושאלוקים ינהל אותי כרצונו לטוב.
אני התפטרתי מהניהול, העברתי את המושכות על כל המחלקות לאלוקים, על התאווה, על התפילה והלימוד, על האוכל, על הזמנים, על הריגושים, על המתח הפנימי, על הכסף, על הרכב שעושה לי בעיות לאחרונה, על השיעמום, על התעסוקה, על הקורונה, על הבחירות, על ההורים הסיעודיים שלי, על בעיות עם הילדים בחינוך ובבריאות, בקיצור על הכל, אני אסיר תאווה משוחרר שהעביר עשרות שנים בכלא של הנפש, כרגע בשיקום של משרד ראש הממשלה הנצח וההוד.

אוהבים אותך אח יקר !!

שמעתי המון פעמים מחברי תכנית שהיו כך (ראה ערך נחמן ג), והספונסר הנחה אותם לקום בבוקר מוקדם. גם אם אין סיבה. ללכת לישון בשעה סבירה ולקום מוקדם. גם אם אין שום דבר ממש לעשות....

הסדר הזה בחיים, עוזר מאוד גם מול התאווה וההתמכרות.. 

לפחות עבורי. אני חייב סדר בצורה כרונית. אם משהו מתפקשש לי במהלך היום, אם אני מפספס את התפילת שחרית או מגיע מאוחר לעבודה (או לא מגיע כלל) דברים משתבשים לי בצורה מטורפת והתאווה ישר קופצת...

אני אישית חייב את הסדר הזה.. זה עוזר לי להתנהל טוב יותר במהלך היום ועוזר לי מול התאווה.

אוהבים ותודה על השיתוף !

תודה מתרפא ומרפא.
כן אני הולך בצעדים מדודים, אני יתוודה, אף פעם לא אהבתי להתפלל, לאט לאט התפילה נהפכה אצלי למעמסה, התחלתי לאחרונה להתפלל חלקית אבל טוב, עם החשק אני יגביר ב"ה את המינון.

ב"ה קמתי לעוד יום נקי, לא מובן מאיליו, נס מוחשי, בהגיעי היום ליום 14 לניקיון התרגשתי להתעטר בתואר "עבד ה'", כן אני עבד לפגמי האופי שלי, להתמכרות, לאוכל, לריגושים, אבל של ה', השוכן איתם בתוך טומאתם.
אני מבקש מאלוקים עוד יום נקי מתאוות, ממראות, מהצצות של רק לשניה, מלאכול בלי הבחנה. כן, יש פה ושם געגוע קטן לפנטזיה, אבל הלב מתענג מהשינוי הגדול שמתחולל בקרבי.

מזדהה מאוד. יש לי קושי גדול עם ניהול נורמלי של חיים, ובלשון הצעדים "חיינו הפכו בלתי מנוהלים" (זה התרגום המדויק יותר של הצעד הראשון). 

אני כן יכול לומר שבזמנים שבהם אני מתחזק את ההחלמה שלי, זה משתפר מאוד. אבל עדיין יש ימים קשים והפוכים. עדיין יש שם עבודה.

ועוד דוגמא: באיזה שהוא מקום, כשאני משתמש אני הופך במובן מסוים ובאופן זמני מאוד לסופרמן שיכול להשלים מהר מאוד את כל המטלות (ההכרחיות) כדי שאוכל להמשיך להשתמש. כמובן, שבסוף זה לא מחזיק מעמד, כי השימוש תובע יותר מכל מה שיש לי. ובכל אופן, כשאני מפסיק להשתמש אין לי את האנרגיות האלה בכלל. אולי זה עוד יבוא בשיפור הקשר עם אלוקים, כמו שכתוב בספר הגדול ש"איננו מתעייפים בקלות". הלוואי. 

עוד יום נקי עובר עלי, היום בשינת הצהריים עברה בי מחשבה, קצת לפנטז, היה לי לרגע קשה לעכל שזה נגמר, עברו לי מחשבות אולי ישנה אפשרות למשהו, דווקא הייתה לי היום הזדמנות לצפות בסרט אבל אני משנן לעצמי "עבד ה' אנוכי". 14 ימים של נקיות יכולים להעלם ברגע מקצת תאווה, זה התפקיד שלי עלי אדמות, אסור לי לעשות הנחות.
א-לי שמור עלי, נקה את ראשי מרעיונות שווא ומדוחים.

אוהבים אותך מאוד! 
תודה על השיתוף והכנות,  
זה לא מובן מאליו , 

אני יהיה כנה היום עם עצמי ואיתכם, עשיתי שימוש הבוקר בתאווה, סוג של גלידה דל קלוריות, אוננתי ופינטזתי בדמיון עם עצמי אבל בלי לגמור, אמנם בהגדרת ניקיון שלי כרגע החלטתי שזה לא שימוש שמבטל את צבירת הניקיון, כי מה שחשוב לי כרגע בסבב הנוכחי, זה בעיקר להימנע מטלפונים, סרטים, ואוננות עם גמירה. אבל אני מודה שאני חסר אונים מול התאווה, ואני בסיכון לחצות את גבולות הניקיון שלי.
מה אתם אומרים?

תודה יהודה על הכנות,
בנושא של התקדמות בתחומי חיינו,
מנסיון וכך אומרים הרבה חברים בתכנית,
יש לנו גבול כמה אנרגיות שאנחנו יכולים להוציא, כרגע אנחנו מתמקדים בעיקר ביום הנקי, אי אפשר גם להיות נקי, וגם להיות מושלם בתחומים אחרים, זה אחד על חשבון השני,
אני מאמי שתהיה נקי, יהיה לך יותר כוח לנהל סדר יומי כאיש רגיל, אבל כל דבר בעיתו ובזמנו.
באהבה רבה.

אבי גולן כתב on 06 ינו' 2021 07:35:

תודה
הדחף שלי לאונן הגיע אחרי לחץ במוח וכאבי גב מאי שימוש מינמאלי, אולי זה סוג של קשיי גמילה, לרגע התלבטתי עם לעשות פעולה, אבל הרגשתי שזה פשוט לוחץ עלי, אני חייב משהו לשחרר. מאד יכול להיות שזה גם מהרצון לחוות ריגוש בחיים שאין לי את זה כרגע מתחומים אחרים, אמנם הפורום והכתיבה משמשים לי לאחרונה ריגוש גדול ואפילו התמכרות לפורום, אבל כנראה ששבועיים מקהים את ההתרגשות הזו קצת.

מסכים מאוד עם כל הנאמר בשרשור זה!

וליהודה, מזדהה ממש עם הרצון לחיות חיים נורמליים!
וללוי,
ולשמעון, מזדהה ממש עם מעגל החד גדיא! קשה להחלים מהתאווה בגלל שיש לנו קשיים אחרים בחיים ואנחנו לא מצליחים להפוך למושלמים.
ולראובן,
ולעצמי...

בתוכניות למיניהם (למשל פורטיפיי, אבל אני יודע שב-12 הצעדים ובקבוצות לומדים דברים דומים) לומדים על כך שהתאווה היא סימפטום, והשורש הוא משהו גדול יותר בחיים.
אדם שחייו מושלמים פחות מנסה לברוח לתאווה.

הפתרון המושלם, הוא מסע של כל החיים, כי מי שהוא מושלם מקומו בעולם הבא,
ובכל זאת, הפתרון המושלם הוא להשיב את השליטה לחיינו בכל המובנים, להגיע אל חיים מאושרים, למיצוי אישי גבוה, לקרבת השם, לסיפוק מתמיד בכל מה שאנו עושים...

השאלה היא מה סדר הפעולות הנכון בשביל להגיע אל הפתרון המושלם.

כמו שרבים אומרים,
       המטרה שלי היא להגיע למצב שאני יכול להיות מול אינטרנט מסונן, או גרוע מכך, מול מראה לא צנוע שנקלע לתווך ראייתי בטעות ואני ממשיך לסדר היום כאילו כלום לא קרה,
       אבל למרות זאת, אני מסנן את האינטרנט כדי להחלים.

כך גם,
       המטרה שלי היא להגיע לשליטה על כל תחומי חיי,
       אבל למרות זאת אני קודם כל מנסה להפתר מהתאווה, היא מאוד מקשה על חיי ומונעת ממני לשפר אותם.

אתה משתתף בתכנית כלשהי, או רק בפורום (הפורום הוא כלי, אבל אין בו כל כך תכנית מסודרת להחלמה)?
בעזרת תכנית כלשהי, או בעזרת הקול הפנימי שלך, אתה תבין מתישהו שהגיע הזמן לעבוד על השליטה על כל תחומי חייך.
ועד שיגיע הזמן הזה, מה עושים? לא יודע מה אחרים עושים,
יודע מה אני עושה.
מתקין לי סינונים על החיים כדי להצליח לחיות.
הסינון שלי לחיים זה מסגרת קשוחה שמכריחה אותי לקום בבוקר, ולהיות בפעילות כל היום. זה תלוי בגיל. בתיכון יש את המסגרות שלו, בישיבה אחרי זה זה קשה עד בלתי אפשרי, בצבא - אין מסגרת קשוחה מזו (טוב, ממש תלוי איפה בצבא, וגם באזרחות יש מקומות קשוחים), ואחרי זה לחפש עבודה גם אם לא צריך כסף...
גם זוגיות זה סוג של סינון לחיים, וילדים שדורשים ממך לקום בבוקר ולהוציא אותם למעון, או להאכיל אותם 3 ארוחות, זה גם סינון לחיים.
אני יודע שאחרים משתמשים בספונסר כסינון לחיים. או בפתיחת מעגלים. כל אחד מה שטוב לו.

מי שמרגיש שיכול לפתוח חזית כרגע רק מול התאוה, אז שלא יוסיף לעצמו התמודדויות, אבל יתכן שכן כדאי למצוא כלי עזר לשמירה על סדר יום תקין, קימה בבוקר, הליכה לישון ועל 3 ארוחות או מה שתגדיר.
נכון שבעתיד תרצה לשלוט על זה בעצמך, ואתה גם תגיע לזה, אבל בינתיים צריך שמשהו יחזיק אותך.
אני אומר יתכן, אבל לפחות עבורי זה חובה.
זה מה שנכון לי וזה מה שלמדתי בפורטיפיי.
גם אני זוכר בבירור שבאופן דומה נוהגים גם בקבוצות ובתכנית 12 הצעדים (את 12 הצעדים אפשר לקרוא באינטרנט ואולי אפילו פה באתר).

כתבתי בהפסקות ושכחתי דברים.
מקוה שדברי יהיו לתועלת בכל זאת.

אשריכם על השיתוף!