האם אני חוטא או חולה?
לפני שבוע ידעתי שאני חולה לפני שבועיים חשבתי שאני חוטא לפני שלש הייתי בטוח שאני חולה ולפני חודש הייתי משוכנע שאני חוטא.
ככה זה כשכבר בגיל 13 יש לך מחשבות שאולי בכלל אין לך בחירה חופשית בכל מה שנוגע לענין הזה ואתה מיד דוחה אותם כי זה נראה נועז מדי ומסוכן מדי. כי אם ככה תברח מכל אחריות. אבל המחשבות חוזרות בצורה אחרת ואתה לא מצליח להחליט מה אתה באמת. כי אין לך עם מי לחלוק ולהתייעץ כי קשה לך לחלוק רגשות עם אחרים בכלל ובנושא הזה על אחת כמה וכמה.
האם אני צריך לבקש בהשיבנו או ברפאנו?
אז אני מבקש באתה חונן כי זה מה שאני זקוק חכמה להבין ממה אני סובל ואיך לצאת מזה כי גם אם אני חכם ומעריכים אותי כבעל שכל ישר ומתייעצים איתי בכל מיני נושאים אבל בכל מה שנוגע לבעיה שלי אני בחושך מוחלט. מבולבל לחלוטין. לא יודע מאיפה להתחיל. אין לי כלים.
ואני גם מבקש בהשיבנו כי מה שלא יהיה הדבר הזה לא קירב אותי לתורה ועבודת ד'. וגם אם אני לומד ומחשיבים אותי לקצת תלמיד חכם ואני גם מסוגל למסור שיחת מוסר לא רעה בכלל יש כאן בעיה ויש כאן סתירה.
ואני גם מבקש בסלח לנו כי אני לא יודע איפה הגבול בין מה שאני עושה בגלל שאני חולה ומה שלא.
ואני גם מבקש מד' שיגאל אותי מהמאסר שבו נפשי נתונה. אוי הוציאה ממסגר נפשי!
ואני גם מבקש ברפאנו כי איך שלא יהיה אני לא יכול לצאת בריא מכל הסיפור הזה.

אבל בעיקר אני מבקש בראה נא בעניינו וריבה ריבנו, כי זה המקום בו אני מודה שאני חסר אונים ואני מבקש מה' להילחם עבורי. רק אחרי שאני נכנע לגמרי - אני יכול לבקש ממנו שירפא אותי.

בס"ד
מאוד מזדהה עם השאלה
למרות שבאופן אישי נראה לי שאצלי הוכרעה השאלה - לכיוון על מחלתי ברפאנו...
מקבל גם את הדברים עלפי ה"סוד" ואשתדל לכוון גם בראה נא בעניינו ...
ובעזרת ה' - מה' יצילנו...
לא יודע אם זה עונה לך
כי באמת כל אחד ציך לענות על השאלה הזו באופן אישי.... :-\