למה להפסיק לצפות בפורנו? למה לא לאונן מתי וכמה שאני רוצה? למה מיליוני או מאות מיליוני אנשים צופים בפורנו ברחבי העולם וחיים בשלום? למה זה מפריע לי כשאני צופה? למה כשהייתי בחור לא דתי לפני שחזרתי בתשובה זה עדיין הפריע לי שאני צופה ולא מסוגל להפסיק. למה להפסיק?
היום כשאני נשוי ברור שאני מבין את הנזק ויש לי בחירה במציאות או בדמיון ולפתח או לרסק את החיים שלי לתוך המסך. אבל בתור רווק - למה להפסיק? בנאדם שזה עושה לו טוב וכו', מה המניע להפסקה?

אני אדם דתי ושיחקתי במחשב הרבה - זה בזבז לי זמן וזה מנע ממני ללמוד תורה, אבל המשכתי לשחק, כי זה עשה לי באמת טוב, אז המשכתי.

הפוי' מעולם לא עשה לי טוב, הוא נתן לי עונג אבל לא עשה אותי מאושר. ההבדל החריף הזה בין תחושת האושר או הסיפוק או ההישג שהלימודים או התורה או משחקי המחשב נתנו לי לבין הפוי' הייתה חריפה מאוד בשבילי, בגלל שאני התחלתי לדעת מה זה פוי' רק בגיל 17.

השאלה שלך מראה שאתה התחלת לראות פוי' בגיל הרבה יותר מוקדם ולכן ההבדלים פחות ברורים לך,  ולכן אתה שואל את השאלה הזאת - אז אני ישאל אותך: מתי התחלת לראות פוי' ? גיל 11 ? 13 ?

אמת. הפורנו זה זבל.
זה לא עושה את הבן אדם מאושר. ששומרים על הברית זה נותן שמחה בלב, הרגשה טובה, קרבת ה'.
שרואים פורנו לא מצליחים ללמוד תורה כמו שצריך, אין חשק ללימוד, אין חשק לשום דבר רוחני.

שמח בחלקי העלית פה שאלות נוקבות אבל לדעתי החלק הכי מעניין הוא דווקא היחס בין נשואים לרווקים
לדבריך לאדם נשוי זה אמור להיות ברור למה זה לא טוב ודווקא הרווקים הם אלו שיכולים להיות חסרים להם התשובות
ואני שואל האם זה באמת ככה? האם לאדם נשוי זה כל כך ברור תמיד למה זה רע?

לדעתי אפשר לתת הרבה הסברים ללמה פורנו זה דבר רע אבל בסוף יש זמנים שזה פשוט ברור לנו שזה רע ואנחנו לא צריכים הסברים(כמו למשל אם אנחנו נשואים ובאותם רגעים זה מספיק לנו) ויש זמנים שכל ההסברים שייתנו לנו לא יעזרו כי יש משהו שיושב לנו באותו הרגע- איזו נקודה שעוד לא הצלחנו לברר ולשים עליה את האצבע שחסרה למערכת שלנו ולכן תשובות שיגיעו מבחוץ לא יעזרו

אם כן אפשר לשאול מה דעתך בעניין? האם לך יש תשובה?(מעבר להיותך נשוי כי אני לא בטוח כמה תשובה כזאת באמת תחזיק מצד עצמה הנשואים כאן יעידו)

גם אם הייתי אתאיסט קנדי הייתה לי בעיה עם פורנו, כי זה ממכר, התמכרות משנה מצב דופאמין, שינוי במצב דופאמין יוצר שינויים במצבי רוח, שינויים במצבי רוח יוצר דיכאון, דיכאון מביא לאיבוד טעם החיים, איבוד טעם החיים זה לחיות מת או למות חי.

יש מן האמת בדבריך שגם לאתאיסט קנדי יכולה להיות בעיה עם פורנו אבל אני אצא מנושא ההתמכרות  לכל נושא הדמיונות שהפורנו יוצר, שהם שקריים ויכולים לבוא לידי ביטוי במערכת יחסים( ליצור לאדם מצג שווא של איך צריכים להראות היחסים עם האישה, ולייצר לו אכזבות ברגע שזה לא יקרה כמו בסרטים שראה).
העניין הוא כמה מפריע לאדם באמת לחיות במין סתירה כזאת בחיי הנישואין שלו. כי אפשר להתיר את הפורנו בהרבה תירוצים, ולהתגבר על כל נושא האכזבות, כי כידוע ליצר יש הרבה שיטות להסתיר לנו את כל מה של טוב. 
ב"ה מודה לקב"ה יום יום שהיצר לא הצליח להסתיר לי, ואף פתח לי את העניים לראות את כל הרע שיש בפורנו ולסלוד ממנו עד לרמה שאני כמעט ולא מתמודד איתו בכלל. 

שאלה טובה.
אני מכיר אישית לא מעט אנשים (חילונים ושאינם יהודים) שאין להם בעיה דתית / מצפונית עם תאווה = פורנו = אוננות (כן. גם בלי להגיע לסיפוק), כאלו שאף אחד לא "אסר" עליהם לאונן או לפורנן. ובכל זאת הם מחפשים משהו אחר. כי הם סובלים. 

הסבל שהם מתארים מגיע מהשיעבוד לתאווה. תחושה פנימית של חובה. שאין רצון חופשי. שהמיניות לא נתונה לבחירה. יש הכרח לפרוק מתח שנובע מדחף בלתי נשלט. הדחף מתגבר ככל שפועלים עליו, וכך גם חוויית השליטה נחלשת ומפרקת את האישיות מבפנים.

עם הזמן, סיפוק הדחף מקבל חשיבות עליונה על פני כל דבר אחר בחיים ובא על חשבון הדברים / הערכים החשובים עד לאותה העת, כשבמקביל המחיר "שהשימוש" גובה "מהחיים האמתיים" עולה ומלווה בחוויה שאין אפשרות לעצור: הדחף עולה והוא חייב להיות ממומש. וזאת עבדות.

משתוקק יקר.
גם אתה מודה שבתור 'נשוי' חילוני, כן היתה לך בעיה. למה שם פתאום יש בעיה?
ובכלל יש כזה דבר 'רווק חילוני', הרי כל אדם מחפש מערכת יחסים כזו או אחרת. גם ללא מסגרת נישואים. כל אדם מתכנן מסגרת חיים משותפים כל שהם. אם ל'נשוי' חילוני יש "בעיה" אם פורנוגרפיה. גם לכל מי שמתכנן מערכת יחסים, יש בעיה.