אתמול ניסיתי לעלות לאתר ומשום מה לא הישגתי חיבור. לאחר מס' נסיונות כושלים צילצלתי לידידינו היקר הרב זלמן יתן לו ה' ברכה וכל טוב ואריכות ימים ושנים בנקיות ושמחה תמיד אמן, לראות אם גם לו יש את אותה בעיה. תשובתו היתה: הוא גם לא מצליח להתחבר אבל אין לו את הבעיה. זהו רצון ה'.
אז הבנתי לעומק את שינו שמו: אכן זהו "סוד הכניעה". לתת לבורא לנהל לך את הענינים ואם עכשיו לא אז לא אין לי בעיה אם זה. (אמנם נפגשתי עם זה באתר מס' פעמים אך אינו דומה שמיעה לראיה. עד עכשיו "שמעתי" שכך צריך לעשות, באותו רגע ששוחחתי איתו "ראיתי" את זה בפועל.
גיליתי גם שהבעיה היא לא במקומות חיצוניים (האתר לענינינו) הבעיה היא בראש ובראשונה בי ובראשי. ביום שאקבל ואפנים את "סוד הכניעה" הרי שחיי ישתנו לטובה מן הקצה אל הקצה. (לא רק להגיד "גם זו לטובה" לחוש את זה בפועל)

תודה על ההספד. אתה מוכן לבוא להלוויה שלי?

לפעמים להיכנע זה גם לדעת לקבל מחמאות באהבה....
תצליחו

הדבר החשוב ביותר שאני אישית למדתי מהאתר הנפלא הזה ומהחברים הנפלאים הוא "להכנע" לדעת כי לא אני מנהל את התאווה אלא היא זאת שמנהלת אותי. אתמול גיליתי רובד חדש בנושא.
אתמול החלטתי לקחת את הילדים לטיול. לקחתי GPS הכנסתי "גן חיות" (אגב למה דווקא גן חיות? למרות שרק לפני יומיים ביקרתי בגן חיות אחר יותר קרוב לבית ויותר קטן? ולמרות שביתי הבכורה לא אוהבת לבקר שם? זה חלק מהתאווה שמנהיגה אותי ועדיין לא סיפרתי על כך לאיש אבל זה כבר נושא בפני עצמו. אולי "אזכה" לראות הזדווגות ובשביל זה כל פעם שוצאים לטייל היעד המועדף הוא גן חיות) ויצאתי לדרך. הGPS הראה "48 דקות ליעד". לאחר נסיעה של כשעה ומחצה ויותר (!) אני מגיע לאמצע שום מקום (בנינים... בתי עסק.... ושאר ירקות) הוא הודיע לי בחגיגיות "הגעת ליעד"
עצרתי בצד. בדקתי שוב את המכשיר. הכנסתי שוב את הכתובת ובנסיעה קצרה חזרתי לאותו מקום. (איזה מעצבן)
ניסיתי גן חיות שונה באותו איזור "23 דקות ליעד". עוד למעלה משעה נסיעה (ילדים עייפים. חום מעיק. חוסר אפשרות להגשת שתייה) והבנתי שנגיע (אם ואולי נצליח אכן להגיע) סמוך או לאחר שעת הסגירה. אין טעם להמשיך בנסיעה. בסופו של דבר עצרנו בדרך בגינה. ישבנו עשר דקות (אולי פחות) רק לחלץ את העצמות ולהרטיב את השפתיים חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה הביתה. נסיעה שעברה בס"ד מהר אבל הילדים מאוכזבים מיום שנשרף.
ואז נפל האסימון.
"סוד הכניעה" אין פירושו "למסור לו את המפתחות על התאווה" ו"לדעת כי התאווה לא בשליטתי" למרות שגם זה נכון. הכוונה היא "למסור לו את המפתחות על החיים" ו"לדעת כי החיים הם לא בשליטתי" כל מה שאנחנו עושים או מנסים לעשות הכל בשליטתו יתברך.