גם בתקופה הכי שקועה שהיית לי עדיין הרגשתי שאני יכול לעצור.
אחר כך היה לי קשה לעצור.
אחר כך רק עם התוכנית הזו יכולתי לעצור.
אחר כך בנוסף לתוכנית עם רצון עז והתמדה הצלחתי לעצור.
כל הזמן חשבתי על זה שגם לפעם הבאה אוכל לעצור או לשים מגבלות.
היום כשאני בטוח שהמעצורים הפנימיים נשחקו לגמרי וכל מעידה מובילה להחלקה ואובדן פטאלי.
אין לי מושג מה לעשות מכאן.
אם אפילו האוויר שאני נושם מביא לי את הכוחות כדי להכניס את עצמי לאובדן ולפעולה שגויה שמובילה אותי לרחוב ללא מוצא כשאין לי כבר מעצורים.
להגיד עלי רעות, אני יודע שזה לא יעזור לי ולא יציל ויושיע אותי.

העיקר זה נחת רוח ודעת צלולה, אולי אצליח לפחות בדעתי להיות נקי ולא משועבד.
אבל אני יודע שהנזק כבר נעשה והמעצורים כבר לא יעבדו יותר, לא משנה כמה ארצה בכך ואין לי גוף חלופי.
אולי הפתרון הוא באמת לשלוט במצב כדי שלא אצטרך את המעצורים או לנסות תחום חדש שבו המעצורים עוד לא נשחקו.
 הלוואי ולא הייתי צריך לראות את כל הקושי בעולם או להיות גורם שצריך להתמודד איתו.
אולי מישהו יבחין בסיבלי ויראה שאני קנה שבור וירומם אותי ויתמוך בי. אולי לא.

אוהבים אותך מאוד אחי היקר! מאוד.

אצלי מעולם לא היו בלמים... הייתי עוצר עם הרגליים.. מדביק אותם בחוזקה לרצפה ומנסה לעצור.. וכמובן שזה מעולם לא הצליח.

כשההגה בידיים של השם הוא יכול לעצור עבורי כשאני מתדרדר אני רק צריך לשחרר ולתת לו. וזאת בעצם מהות העבודה שלי בתכנית. ללמוד לשחרר את השליטה ממני ולתת אותה להשם. 

אוהבים ותודה על השיתוף!

כואב מאוד, אבל הפתרון כאן, ביחד זה עובד תמשיך איתנו.