הבוקר התעוררתי בעצלתיים, בשונה מאשתי שקמה כמו נמר,
שמח בכך שכל השבוע קמתי מוקדם והתפללתי במניין של 7, מוכן לסלוח לעצמי שהיום הרשתי לעצמי אחרת,

אני רוצה לשתף שכשאני נגמל מהתאווה אני רואה פגמים נוספים בתפקוד שלי הקשור גם למשמעת עצמית כנראה,
אחד הדברים זה הלקום בבוקר לתפילה,
ימים שיש לי מוטיבציה ואני קם, ימים שממש לא באלי לקום לתפילה ומעדיף להתפלל בבית,
כביכול זה אתגר ליד אתגר התאווה, משהו אחר להתרכז בו.
מכירים את ההתמודדות הזו? מה הטיפ שלכם לשיפור בתחום?
יש אנשים שגם אם ילכו לישון ב3-4 לפנות בוקר, למניין של 7 הם יגיעו!!!
למה אני מוותר לעצמי? יש בי גם פחד מעייפות גדולה בהמשך היום, נראה לי שזה רק תירוץ

מאוד מזדהה אחי..
אני גם מסוג האנשים שקשה להם לקום בזמן..
יש לי תקופות שאני יותר מצליח לקום ותקופות שפחות ככה זה מאז שאני זוכר את עצמי עוד מהבית ספר..
קמת כל השבוע למניין של שבע חוץ מהיום? תותח!!! אתה במצב טוב!!!
לגבי פיתרונות אין לי כל כך אחרת הייתי כנראה מצליח לקום בזמן..
איך אתה מתעורר? משעון מעורר? אולי תשים אותו רחוק ממך שתהיה לייב לקום כדי לכבות אותו.. 

יהודי מתוק - איזה מתוק אתה! תודה על שיתוף מעולמך. האמת, אני מעדיף להתמודד מול הקימה וליפול בלקום מאוחר, מאשר ליפול בתאווה.
הבעיה שבלקום בבוקר אשתי רואה ויודעת ותאווה היא לא יודעת.
אני חושב לאמץ את הרעיון שלך לשים שעון מעורר חזק במקום רחוק מהמיטה... עוד שמתי לב שהרבה מתחיל עוד מהלילה, שכבר בלילה אני אומר לעצמי האם אני הולך לקום מחר בבוקר או לא...

המשתוקק היקר, השתוקקות שבקדושה, מעניין מאוד השם שבחרת לעצמך...
אם אתה בעניין, בא נחזק אחד את השני, מעין חשבון נפש שיתופי לגבי קימה בזמן בבוקר, נספר מתי קמנו ומה עזר/לא עזר לנו להצליח.
בעזרת השם שלא נברח, שגם אם הלכנו לישון מאוחר, זה לא יהיה תירוץ

שלח לי בהנגהאוט - 
sameach21@gmail.com

הכרתי אדם גדול (שכבר לא עמנו) שכשבחור בא אליו והתלונן שקשה לו לקום בבוקר, השאילה הראשונה שהוא שאל אותו היתה "האם יש לך בעיות בענייני קדושה?"...

כנראה שאין כאן אחד בפורום, שהבעיה הזו לא נוגעת בו.

מאז שחזרתי בתשובה לפני 7 שנים לקום לשחרית תמיד הייתה המשימה הכי קשה בחיים שלי ורוב הזמן לא עמדתי בה. רק בשבתות איכשהו הצלחתי לקום וגם זה בד"כ במאבק וכלל בתוכו המון פספוסים.

הייתה תקופה של חצי שנה שקמתי כל בוקר לנץ ובאהבה אבל אח"כ חזרתי לסורי ושוב פעם לא התפללתי שחרית במניין.
אח"כ הייתה עוד תקופה של כמה חודשים טובים של קימה והגעה והקורונה בפסח שעבר גדעה את זה לגמרי.

מפסח שנה שעברה ועד ראש השנה האחרון לא רק שלא הייתי מגיע לשחרית אלא ברוב הפעמים גם לא התפללתי יחיד...
הייתי מניח תפילין קורא קריאת שמע ולפעמים לפעמים מתפלל 18 וזהו..

באבירות תודה ענקית, לאלוקים אוהב, בראש השנה עצמו קמתי להתפלל בנץ. בכוח. וויתרתי על לישון במהלך כל היום וגם ביום השני קמתי לנץ. בכוח והייתי מפורק  מעייפות. ומהרגע שעבר החג, ועד היום, אני קם לבד, בלי שעון, ועירני, בשעה 6 וחצי כל בוקר. והולך להתפלל בשמחה וברעננות במניין שהתחברתי אליו מאוד ואף נעשיתי בו שליח ציבור הרבה מהפעמים. והיום אני לא מוכן לוותר על התפילה הזאתי...

להגיד לך שזה מכוחי? זה לא. זה אלוקים זיכה אותי. אין לי ממש מושג למה...

אני חושב שמה שעזר לי יותר מכל זה שלא הלקיתי עצמי כשלא קמתי ושלא התפללתי. ידעתי תמיד שזה תקופות... ושתגיע גם תקופה יותר טובה בע"ה והתפללתי לזה...
ואני באמת חושב שהייתה סגולה מיוחדת באותו ראש השנה שעבר או משהו שמה שעשיתי זיכה אותי בזה..

אל תלקה את עצמך, תשחרר. תבקש מאלוקים שיעזור לך לקום בשמחה לתפילה כל בוקר. גם אם קמת מאוחר ולא התפללת תבקש על מחר. כשיגיע הרגע שאלוקים יחליט זה פשוט יקרה לבד.

אוהבים !

מזדהה ממש כל מילה מיותרת,
הנסיון של קימה בבוקר ממש מזכיר את התאווה,
הדחף לישון עוד,
והידיעה שאחר כך זה לא משתלם,
ובכל אופן נופלים,
מזדהה עם מתרפא מאוד,
גם אני חלש מאוד בתפילה ברמה שמלחיצה אותי מאוד,
ואפילו מתבייש לפרט,
מקווה לימים טובים יותר,
ומאמין שהם יגיעו.

אני זוכר שהיה לי הרבה יותר קל לספר לספונסר על נפילות באוננות,פורנו,תאווה, מאשר לספר שאני מסוגל לעבור ימים שלמים בלי להתפלל, ו"לשכוח להניח תפילין" מידי פעם, 
אפילו אחרי שעשיתי איתו צעד ראשון וממש פירטתי דברים הזויים על עצמי!
סיפרתי לו על "קושי בתפילה" והוא היה בטוח שקשה לי לכוון.... 

כנראה שבמקום מסוים יש לי יותר אשמה בנושא הזה כי אין לי את מי להאשים... לא יכול להאשים את האינטרנט והבחורות ואפילו היצה"ר לא ממש אשם (כי הבעיה שלי בתפילה היא לא רק בקימה אלא גם כשאני ער) 
ככל שהתקדמתי בצעדים והתחלתי לשחרר כל מיני מועקות ודברים שהצטברו בפרט בקשר שלי עם אלוקים, לפתע הרגשתי  נכונות לשתף על זה, וככל ששיתפתי האובבסיה השתחררה, 
רק להיום אני חווה ניסים גלויים ולא נורמלים מבחינתי! 
תפילות שחרית מנחה מעריב בשמחה ובשלווה, 
לא יודע עד כמה זה יחזיק...וזה לא באמת מעניין אותי! 
אני זוכר שחיזק אותי מאוד בזמנו שמתרפא סיפר לי איך כאשר עובדים צעדים ומטפלים בכל ההדחקות והרגשות אשם מול אלוקים ומול עצמי איכשהו הדברים משתחררים, 
אז חברים אני מאוד מזדהה עם הנאמר ומאוד חושב שלפחות אצלי זה לא בעיה נפרדת מתאווה  אלא סוג של תופעת לוואי משנים שבהם הרגשתי לא טוב עם עצמי ועם הקשר שלי לאלוקים. 

תודה רבה חברים על החיזוק והנכונות! ברוך השם יש שיפור בתחום, מה גם שאשתי קמה לפני וכשאני רואה שהיא כבר קמה אני מתבייש להמשיך לישון ואז אני קם גם ברוך השם גם מספיק מניין בזמן...

הייתי שמח להתייעץ  בתחום נוסף - סדר יום.
היום אחרי שסיימתי את עיסוקי וחזרתי חזרה הביתה, פשוט התבטלתי! יכולתי לעשות מאה דברים אחרים במקום לשרוף זמן במחשב (שלמזלי יש נטפרי כי אחרת כנראה שגם הייתי נופל!!!), 
אז במקום לעשות דברים שהיו עושים עמי טוב פשוט שרפתי זמן!
הרגשתי ריקנות גדולה בעקבות זה...
התקשרתי לחבר שסיפר לי שכותב סדר יום בבוקר ומשתדל לעמוד בו.

הייתי רוצה לשמוע מכם מה עוזר לכם לעמוד ביעדים ומטרות שאתם מציבים לעצמכם? איך לא דוחים דברים? איך מעלים פרודוקטיביות?