מצחיק..
אבל כשאתה הרבה זמן ב"עסק הזה" אתה כבר מסגל לעצמך שיטות איך לא ליפול.
מרוב שהמסע שלי ארוך ואני ומקווה שיגמר בעז"ה חשבתי לעצמי שהדבר המרכזי שיכול לעזור לעצמנו זה בעצם לדבר עם עצמנו.. אני אסביר..
כשאדם בא ונותן לנו עצה או ביקורת בדרך כלל בלי שנשים לב אנחנו נוטים לשלול אותה במוחנו ולא לקבל אותה כיוון שהאגו שלנו עדיין מפעם בקירבנו..
אך אם אנחנו ניתן לעצמנו את העצה או הביקורת הזאת זה יראה אחרת לגמרי.. פתאום נבין שאולי אנחנו בכל זאת טועים, ואולי אנחנו כן צריכים להשתנות
ומהר..
כשהבנתי זאת החלטתי לכתוב לעצמי מכתב.. יכול להיות שהוא יראה לכם כואב מדיי, עצבני מדיי, אך זה אני והביקורת שלי..

[[[[[[[[[[[[[[[[[[
נכתב ברגעים של שפיות:

דיי כבר חלאסס עם המנהג הזה! עוד פעם ועוד פעם... מה אתה לא מבין שזה פוגע בך?? כמה פעמים אתה צריך לשמוע לקרוא שיסבירו לך שזה הדבר הכי גרוע, הכי שפל, הכי נבזה, הכי מגעיל שיש בעולם הזה!!!
וכל פעם שאתה מגיע אתה שוב ושוב נכנס לזבל הזה בלי הכרה וכאילו לא היה כלום בשבועות האחרונים שלמדת, כנראה שלא תפנים את זה בחיים! דיי כבר לבגוד בעצמך!
אין לך מושג איך זה פוגע בך, באישיות שלך, בשכללל שלך!!!, באינטליגנציה בלימוד ביראת שמים במזל שלך ובילדיםםם שלך והכי הכי באישתך לעתיד!!!
אז בבקשה, די עם זה, אני כל כך מתחנן, לטובתך ולטובת כל עמ"י, אני מאמין שאתה מסוגל, אתה בן אדם חזק, בן אדם יציב עם אישיות נהדרת שכולם אוהבים, חבל להרוס אותה בשביל כמה דקות של הנאה מטומטמות, תבין בשכל שלך שזה לא טוב, זה דבר רע ומחליא, אתה לא יודע איזה טובה זה יעשה לך אם תפסיק, יכול להיות שלא תראה תוצאות בחודש בחודשיים הקרובים, אבל לאט לאט אתה תראה בן אדם אחר, אדם יותר טהור ומזוכך אדם חדשש שסר עוונו מעליו...זכור הגאולה תלויה בך!!!
אני בטוח שתתגבר ותצליח לעמוד בדבר הזה, קטן עלייך!
האדם השפוי שבך...
]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]

אני חושב שאם כל אחד יכתוב לעצמו ויבקר את עצמו אולי הדברים יכנסו יותר ללב...

אני חושב, שאין כמו איזון נפשי, בכל מצב בחיים.
כאשר בא לנו לכעוס, אנחנו מצליחים להשקיט את עצמנו ולחזור לאיזון הפנימי ולשלווה הפנימית שלנו.
לא לתת לדחפים, יצרים, רצונות, להשתולל בתוכנו.
לדעת מה אנחנו רוצים מעצמנו, ולעשות את הדברים ללא פשרות, שאם לא אעשה את הדברים, פשוט אמות!
רק כשאדם מרגיש מספיק נואש, הוא מתחיל להתעורר ולעזור לעצמו בכוחותיו האחרונים.
לכן ההפנמה של המעשים והמחשבות לתוכנו חשובה מאין כמותה.

נ.ב. לא האמנתי שאני אכתוב, שאם לא אעשה את הדברים אמות, אני התנגדתי לדיבורים האלו מאוד, כמובן זו מטאפורה, העניין הוא להבין שאין לנו עוד זמן למשחקים, הגיע הזמן לצאת ולעבוד קשה...

משוש - לייק.

אגב, אצלי זה לא מטאפורה. אם אני חוזר למקום שממנו באתי - אני אמות.

ולחבר החדש והנחמד,

ראשית כל, ברוך הבא. הגעת למקום הנכון.

שנית, אהבתי את הסגנון שלך ואת הנסיון הכנה לעבוד בהפוך על הפוך. אצלי באופן אישי (ואני מדגיש: אצלי באופן אישי) זה לא עבד. לא יעבוד כשאני יספר לעצמי כמה אני חזק, אלא דוקא הפוך - כאשר אספר לעצמי כמה אני חלש וכמה אין לי סיכוי.

יתירה מכך, הרעיון להציג את זה כעבירה וכעוון נורא - רק גרם לי ליפול יותר. היום אני מבין שאני פשוט אדם מאוד חולה ואני צריך תרופה חזקה (ויותר טוב - ניתוח), אבל אין לי מה לקשר את זה עם כל מיני עבירות וכיו"ב.

מצטער לחלוק על משה. 
אני תמיד "ידעתי" אני הוא זה שמעכב את ביאת המשיח ו"רק בגללי" הוא לא בא. (אפילו כתוב בספרים שזה א' מהדברים שמעכבים את בואו)

זה לא עזר. המצב רק הלך והחמיר. עד שידידנו היקר "סוד הכניעה" היכניע  אותי לחשוב כי לא מדובר בעוון (כפי שהוא כבר ציין בתגובה שלפני)
אם תמחוק את השורה הזאת אולי אוכל לקרא שוב ולקבל החלטה נוסת

הרעיון עצמו הוא כתיבת המכתב.. מה שתכתבו בו זה כבר אתם עם עצמכם..
יכול להיות שהשתמע מהמכתב שזהו עוון נוראי אך זו לא הייתה כוונתי, פשוט כתבתי את כל מה שעולה לי לראש באותו רגע של תסכול
והמכתב נכתב פשוט בדקה אחת פשוטה מרוב עצבים..
כל הכוונה שלי הייתה במכתב שזה פוגע באישיות שלי ובחיים עכשיו והלאה השימוש במילה עוון והכוונה באמת לאיסור מהתורה היו רק שורה אחת בסוף.
אני מסכים איתכם שאחרי הרבה זמן שאתה נופל כבר איסור דאורייתא לא משחק אצלך..

רעיון חמוד

רעיונות לשדרוג:

א. בכלי שמופיע באתר של השבועה. להכניס בשבועה לדוגמא את זה. נגיד נוסח כזה: "אני נשבע בה' אלוקי ישראל שאם אפול ולא אקרא קודם בריכוז מילה מילה מה שכתבתי - אתן לצדקה 500 ש"ח, ואם אקרא ובכל זאת אפול אתן לצדקה רק 100 ש"ח". ככה נהיה מוכרחים לקרוא את זה. כדאי לקרוא עוד על השיטה באתר - זה נקרא "שיטת TaPHSiC".

ב. כיוון אחר: הרב יהושע שפירא כותב שכשאנחנו בסערת התאווה המוח שלנו לא בנוי למורכבות ולפילוסופיות, וכל הדברים שלמדנו לא מצליחים להכנס (זה השיטה של היצה"ר - הוא גם מדבר בסיסמאות קצרות וקליטות - כדאי לך לנסות! אתה חייב לעשות את זה" וכדומה, כל אחר ישחזר...).
אז צריך דווקא שיהיה מוטו קצר וקליט לרגעים האלו, וככה יש לזה סיכוי. נגיד: "אני שונא את עצמי אחרי זה" או "זה מפרק לי את החיים", "איך אפשר לאכזב כ"כ?" וכדומה. אפשר לשים את המוטו גם במקומות מועדים (בכיס של הפיג'מה, תזכורת בפלאפון לפני שאני מתחיל לגלוש ומפחד להגיע לזה וכו').

אשריך על הרעיון!

לגבי ההצעה השנייה,
שמעתי מרב חשוב שאמר שיש עניין לכתוב פסוקים שמזכירים לנו ברגעים קשים של התאווה, מי אנחנו ומול מה אנחנו ניצבים.
הרי הרעיון בשורשו הוא מצוי בתורה, במצוות ציצית "למען תזכרו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותי..."
אך כנראה שהציצית אצלנו לא מזכירה לנו כל כך את מצוות השם ויראתו עלינו, ואנחנו צריכים דבר אחר יותר קרוב לליבנו...
אם רק היינו יכולים להפנים מהי מצוות ציצית...

ועכשיו יבואו ויגידו "אנחנו מכורים, זה לא קשור אלינו, אנחנו חולים...", תגידו, בכיף.. אך עדיין אני נשאר בדעתי כדלעיל...

לכל המכורים,

אולי אני לא מכור כמוכם ולא מסכים, אז אני מדבר על עצמי:

אני לא חושב שזה הפתרון הכולל לבעיה, ואי אפשר להסתפק רק בזה,
אבל לפחות לפעמים יש מצב שזה יגרום לי לא ליפול,
או אפילו לחכות כמה דקות ואפילו כמה שניות עד שהיצר הרע יתגבר...

זה לא שווה את זה?

כל שניה של מאבק איתנים כזה - יש עליו הררי נחת רוח ושמחה לקב"ה,
והוא מראה כמה אני עדיין קשור ורוצה קרבת ה'!

לחכות כמה דקות או כמה שניות עד שהיצר הרע יתגבר?
לדעתי, יש צורך בניכוש עשבים יסודי, ובדישה חוזרת ונשנית בדברי חיזוק ואמונה...

MOSHE1 כתב on 27 יולי 2012 05:17:

אני ממש ממש לא מדבר בכיוון הזה בכלל. זה לא הענין עבורי. אין כאן שאלה של "איזה עבירה אני עובר" או האם זה מפריע לי או לא.

עבורי יש כאן ענין של חיים ומוות, ולא מעניין אותי איזה לאו אני עובר אם אני מתאבד, או איזה שכר הרווחתי על כך שאני ממשיך לנשום ולא מת. אני נושם בגלל שאני רוצה לחיות, לא בגלל שאינני רוצה לעבור עבירה. גם כאן זה אותו דבר. יש לי מחלה והיא לא קשורה לעבירה (זאת למרות שבפועל המחלה היא עבירה, אבל זה לא נוגע לי בכלל כעת). וכל זמן שאני חושב על העבירה - אני לא הולך לרופא.

שמעתי שיש רופאים שמטפלים בעבירות שאנשים מבצעים...

בס"ד
למשה היקר !
זה ממש רעיון נהדר נדמה לי שראיתי רעיון דומה ב"פלא יועץ"
ועצתו היא לשנן את הדברים כל יום במשך חודש...
ולכל "המכורים"! שיתכן שגם לי יש התמכרות ((לפחות מסוימת)
יתכן שיש דרגות מסוימות של התמכרות
וגם מן הסתם יש שיטות שונות ומגוונות להתמודדות...
אז בהצלחה רבה לכל מתמודד בכל דרך שיבחר...
ואם מישהו מספר על משהו שהרגיש שזה מועיל לו יתכן שזה יכול להועיל לכמה אחרים...

עוד פעם:

אני מסכים שזה לא הטיפול העיקרי ולא פותר את העניין מהשורש, ולא נוגע אפילו במקור המחלה.

אבל: ברור שגם על התאפקות והחזקה ע"י שיטות כאלה, אפילו רגע אחד - יש לקב"ה נחת רוח עצומה!!!

אז נכון, האתר בא לטפל בהתמכרות, וזה לא נוגע,
אבל אתם לא רואים את החשיבות (המעטה, פחות מכל שאר השיטות והעבודה באתר) בדברים כאלה?

אמנם זו מחלה, אבל זו גם עבירה! וכל התגברות היא שמחה גדולה לנו ולקב"ה ומצווה עצומה!

אנסה להסביר לך את הדברים איך שאני רואה אותם, ויתכן כמובן שאני טועה וזה בסדר גמור אם תחלוק עליי.

בא נאמר שאני חולה במחלה פיזית וצריך לחלל שבת כעת כדי להתרפא, אבל אני ממשיך להתאמץ שלא להתקשר לאמבולנס כדי שאצליח לדחות את ה"חילול שבת", אבל בפועל בגלל זה, כל פעם המצב שלי מחמיר ובסוף כאשר אתקשר לאמבולנס, אצטרך להיות מאושפז שבועות רבים ולחלל שבתות רבות, רק בגלל שלא התקשרתי מיד וניסיתי להיות צדיק.

זה בערך איך שאני רואה את המצב שלי. כל פעם שניסיתי להילחם בתאווה יותר חזק ולדחות את הנפילה - רק גרמתי לכך שבסוף נפלתי חזק יותר וכואב יותר. אז כעת אני לא מנסה לדחות את הנפילות ולא לעשות לה' נחת. אני מנסה לטפל במחלה שלי.

לסוד הכניעה,
אתה אומר שאתה לא מנסה לעשות נחת רוח ךהשם, אבל אתה ועוד איך עושה לו נחת רוח בזה שאתה מבין את המניעים לבעיה שלך, ומנסה לפתור אותם בעזרת הבורא יתברך.
אין נחת רוח גדולה מזו, כאשר אבא שבשמיים רואה איך בנו החכם מכיר את בעייתו ומחפש דרך לצאת ממנה.