טוב נו באמת,
זה נושא שקשור ל12 הצעדים ובסתמא נדוש פה,
אבל,
אני כותב זאת בכל אופן כתובנה שעלתה לי,
אני לא צועד את 12 הצעדים,
אבל כיוון שקראתי את הצעדים בספרות וגם מחברים פה, 
אני הושפעתי הרבה מהתפיסה של הצעדים,
ואחד הדברים שמופיע הרבה זה אסירות תודה שלא עשיתי כך וכו',

ויום אחד הפציע אצלי המחשבה,
שאחד הבעיות היא תחושה אחרי החטא של החמצה,
לו רק הייתי יכול יותר,
ואז תחושת ההחמצה מובילה לעוד נפילה,
כי אולי הפעם תתרחש הפנטזיה ההנאה הדמיונית,
וחוזר חלילה,
אבל באסירות תודה מסתכלים הפוך,
שבח לקל שאף שרציתי לחטוא לא יכולתי,
והשם שמר עלי,
(זה נוגע גם לבעלי האינטרנט המסונן, שאם כל חסימה של תמונה, מלווה בהרגשה של חבל שיש לי סינון הייתי רוצה וכו, אז התחושה היא לא טובה, וממילא אין הנאה בנקיות, אבל אם זה מלווה בהרגשה טובה של אסירות תודה השם שומר עלי),
אני אישית הרגשתי הרבה פעמים,
שאין לי סייעתא דשמיא לחטוא,
השם לא נותן לי,
וזה תיסכל אותי והוליד אצלי תחושת אכזבה,
שאם רק הייתי יכול לממש את הפנטזיה,
הייתי נהנה,
וזה לא תחושה טובה,
שהרגשתי אסירות תודה שהשם שומר עלי,
זה הקל עלי מאוד,
וגם חיבר אותי יותר לקב"ה