אני את הקינות שלי לא זורק יותר.
זרקתי אותם 2000 שנה וזה לא עזר. תמיד הייתי צריך לקנות חדשות בשנה שאחרי. הבנתי שאולי כאן טעיתי בגדול. כאן עצרתי בידי את הגואל.
מידי שנה בכיתי ושכחתי. התאבלתי וקמתי. לא עוד. למדתי להשלים עם ירמיהו הנביא. אני לא אתן שיגנזו אותו בבוא גואל לציון. הבנתי שבבניין השלם ישבו הסנהדרין וידרשו את מגילת איכה. ביום ט באב נגיד כולנו ברעדה הלל וקינות. "חטאתי נגדי תמיד" אינה רק עצה או מוסר כליות. היא עצה שכולה סם חיים. מי שחפץ חיים יזכור נא מאין בא. יזכור כי המקום אליו הוא הולך נולד באותם רגעי שבר מכוננים שהיו בחייו.
אוי לו לעם שחי את הרגע. רק עם הצופה שנות דור. המגדל ילדיו עם תודעת חורבניו הרבים ומתוכם צופה נכוחה אל נסי התקומה, ידע להכשיר את בניו איך לא עוד והנצח יהיה בחלקו.
באופן אישי, העברתי את תשעת ימי החורבן בכתיבת החורבן האישי שלי בהתמכרות. ראיתי את החורבות של חיי מול עיני. העשן המיתמר מעל משרפות עשרים שנות צעירותי יהיה שם כעד לנצח.
כעומק הכניעה עומק ההחלמה. ההכרה מהיכן באנו מעירה בנו את ההבנה כי יד ה' הייתה בדבר. השליטה הייתה ביד ה' ואנו השלנו את עצמנו כי היא בידנו. בידיעה זו ייקל עלינו להאמין כי כאשר נמסור לו את חיינו נתחיל את גאולתנו.
המשיח חוגג בט' באב את יום הולדתו. יהי רצון שנדע גם אנחנו לחיות את הנצח.
אוהבכם,
נעם

לייק.חזק.