כמו הרבה, גם אני נחשפתי לפורנו מגיל צעיר ומאז שהוא ממלא לי את החוסרים מכל כך הרבה פגמי אופי. הפורנו תמיד היה בשבילי ברגעים העצובים והיפים, אם תקופה הוא לא היה זמין לי, הייתי מתגעגע. הוא היה בשבילי שלא הצלחתי בפגישות שידוכים, הוא בשבילי בבדידות, בחוסר ביטחון, כשהייתי צריך נחמה, כשרציתי להרגיש שמחה, להיות הגבר, להרגיש שייך וכן הלאה.
התחלתי להבין את הבעיה בשלב התבגרותי, הבנתי שזה לא החיים שאני רוצה, שאני רוצה את הדבר האמיתי.
אך כמו כולם, פשוט נתקלתי בחומה בצורה!
הפורנו לא נתן לי להשתחרר!!!
וואו.
למה אני לא יכול פשוט להפסיק כרצוני?
עשיתי צעדים מרחיקי לכת, הפכתי עולמות, הפורנו לא זז מחיי.
עברתי משברים, חשבתי שזהו, מכאן ואילך זה נגמר... חח
בקפיצה קדימה להיום - אחרי 19 ימים, הצצתי ונפגעתי.
דרך רשתות חברתיות לא בבית שלי, הצלחתי להגיע לתוכן פורנוגרפי מפורש.
אני חסר אונים מול זה.
אני לא מסוגל להתנתק מזה. אני יכול להגיד אולי שזה הדבר שאני הכי אוהב בעולם.
"הצד הטוב" שבי לא מעוניין בזה ואני פורח כשאני בלי זה,
אך כעבור תקופה בלי אני חווה גלים קשים, קריזים גופניים שדורשים את אוכל הנפש שלהם, מקבל מעט תענוג וחוזר חלילה.
לא יכול להפסיק.
רוצה לראות עוד ועוד ועוד להטביע את חיי בתוך זה ולהשלים פערים של תקופה ארוכה בלי לראות "כמו שצריך"
אין מאושר ממני להצליח להפסיק לצפות ולצבור תקופת נקיות.
שאני יודע שיש לי משמעת עצמית, שאני "גיבור הכובש את יצרו"
שאני נאמן לאשתי, נאמן לעצמי, לקב"ה.
ה' ירחם עלי, מצפה לישועת ה', לבד אני לא יכול.
אוהב אתכם וצריך אתכם.
