מה ההגדרה של 'אוננות כפייתית'.
אני בתקופה קשה אחד בערך לשבוע מאונן כמה פעמים פעמים ברצף צפוף לעיתים כמה פעמים מחולקים במשך היממה.
הבעיה זה שאני מנוהל מאד מזה רק ביממה ש השימוש ואחרי זה הכל כביכול בסדר! 
מה אתם אומרים, לי בתקופה הזאת לא עובד בדיוק .S.A. הדברים יושבים על מקום מאד כואב...

כשאתה אומר לא עובד לי בדיוק S.A צריך להיות מאוד ממוקדים.

מה בדיוק לא עובד? התמסרת לתכנית? לקחת ספונסר עשית כל מה שאמר? הקפדת ללכת לקבוצות? מספר גדול של קבוצות? יש חברים שנצטרכו ללכת ל-90 ב-90 (90 קבוצות ב-90 ימים) בשביל הגמילה הראשונה.. האם זה משהו שניסית?
האם אתה כותב ועובד צעדים באופן קבוע? 
התכנית הזאת דורשת מאיתנו שינוי גישה לחיים..
זה לא משהו שמגיע כך סתם. זה משהו שדורש עבודה והשקעה מרובה.
בפעם האחרונה שדיברנו סיפרת לי משהו שהטריד אותך שאלתי אותך אם כתבת על זה צעד 4 ואמרת לי שבהנחיית הספונסר אתה לא כותב צעדים כי זה עושה לך רע.. קטונתי אבל ממה שאני למדתי בתכנית הלב והעיקר של התכנית זה הצעדים.. ולא הקבוצות והשיתופים...

תנסה להחליף ספונסר. תיקח ספונסר ותיק שנקי המון שנים. מישהו שמחובר לעבודת הצעדים. לא מישהו שרק נשאר נקי אבל סובל ולא מחובר... מישהו שגם נקי וגם אתה רואה את האור על הפנים שלו.

אני יכול להמליץ לך על חבר או שניים כאלה...

יש גם מקרים יותר נדירים של אנשים שהתמסרו לתכנית ועשו את הדברים וזה באמת לא עבד להם... והם כנראה צריכים משהו מעבר לתכנית או בנוסף.. לפעמים גם טיפול תרופתי.. אבל זה מקרים יותר נדירים ואני לא יודע אם אתה ספציפית שם או לא..

ממליץ לך מאוד להחליף ספונסר. 

בהצלחה רבה ידידי!

אוננות כפייתית על רקע לחץ, אי שלווה ובדידות

בחצי שנה האחרונה - חזרתי או יותר נכון אני מוגדר כ'מאונן כפייתי' – הגדרה שאני לא מאחל לאף ייצור אנושי, גם לא להומואים...

אלוהים - שם אותי במצב מאד קשה להכלה, שאני חוזר על אותו פעולה שגורמת לי לחשוב רע על עצמי, להרגיש חרא, ובכל זאת אני עושה את זה שוב ושוב, פשוט מוציא זרע אפילו בלי לפנטז, למרות שזה פעם בשבוע (כמה פעמים במשך יממה) בחודשים האחרונים, אבל זה כפייתי...

הבעיה שעוברים כמה ימים, ואני מספיק לשכוח את הכאב, את הצער, את אשמה, ואני ועוברים עוד כמה ימים שאני מספיק לשכוח 'שאני מכור'... ואז שוב חלילה אותו מחזור מקולל...

הבעיה שאני חושב על אותו קונצפט, ודברים לא משתנים, אני חוזר על אותם פעולות ומחשבות ומצפה לתוצאות שונות, וכמו שאלברט איינשטיין אמר והוסיף: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה בה השתמשנו כשיצרנו אותם."

שאני חושב ומשחזר דברים אני שם לב שלחץ בלבול ואי שלווה - הם הגורמים העיקרים שלי לברוח ולחפש את הריגוש, המגע והרוך, מה שמביא וגרר את עצמי לתשוקה עצומה פשוט לגמור...

אני יודע שזה לוקח ממני כוחות נפש, כוחות פיזיים, כוחות רוחניים ובכל זאת חזור חלילה, כי אני לא מקבל או לא משלים עם מצבים.

בעצם זה שאני נשאר (בלי להלקאות או להאשים את עצמי) באותם דפוסי מחשבה, אז זה יוצר אצלי מחזור פחות או יותר עקבי ולא צבעוני...

נכון, שאני פועל בצורה מסוימת על התאוה, לא בצורה אגרסיבית, אני מחפש את המגע, את עונג, את רוך, את חוש המישוש, ולא את החוש של הנקמה, הכעס והעצבים... שהסיפוקים הללו אינם דומים ואינם מאותו השורש.

אבל זה לא ממקום אמיתי, לא ממקום זוגי, לא ממקום שנותן לי את מה שזה אמור לתת לי, בכלל לא.

האובססיה היא מנת חלקי...

היות ואני בודד ומחפש כבר שותף לחיים, אבל משהו לא בריא אצלי, משהו לא בסדר אצלי במנגנון...

חברים שוב חזרה לי האוננות כפייתית, לילה של שימושים כפייתיים, אסירות תודה בלי פורנו, אבל הרבה תאווה, מתפלל להמשיך בדרך, להמשיך לבוא, לעשות, להיכנע וכו'.