המחלה התחילה לפני שידעתי מה זה 'יחסי מין'
המחלה שלי – היא לפני שידעתי מה זה יחסי מין, כשהייתי בגיל 8/9 כבר הייתי מכור פעיל, שפעלתי על התאוה בצורה כזו או אחרת [עם חברים (ילדים) עם שכנות (ילדות) בני דודות (בני אותו גילי) אולי זה נשמע טבעי, אבל זה היה בצורה חולנית כפייתית וקשה], על הבריחה, הרצון לחום ולאהבה, ליחס והערכה שחסרים לי... ואז קרה אסון, כל מגע, חיבוק – זה מין, זה תאוה, זה לא משהו נורמלי, משהו של יחסים, ממשהו אינטימי לתאווה קשה וכואבת.
אני לא שולט בזה, אני לא תכננתי את עצמי, אני לא קבעתי לעצמי את דפוסי ההתנהגות שלי, הייתי ילד ולא שלטתי על כלום, והנה השתמשתי ושוב, מאז שגילתי אוננות אז עשיתי את זה על בסיס יומי, וקודם לכן עשיתי וחיפשתי כל הזמן באופן אובססיבי.
היום כשנסעתי לכנס – שיתף אותי חבר ואני שיתפתי את הזיכרונות המיניים הראשונים שלנו... וזה היה מדהים ומרגש, כמה 'קבלה' צריך, הרי זה לא אנחנו, זה מדהים שככה אלוהים עשה אותנו וזהו צריך לקבל את זה ורק לדעת לחיות עם זה.
קבלה (כניעה)
קבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום. כשאני מוטרד, זה מכיוון שאני מוצא איזה שהוא אדם, מקום, דבר או מצב - איזה שהיא עובדה של חיי - שאינם מקובלים עלי, ואיני יכול למצוא שלווה עד שלא אקבל את האדם הזה, המקום הזה, הדבר או המצב כמשהו שצריך להיות בדיוק כך ברגע זה. שום דבר, באופן מוחלט שום דבר, אינו קורה בעולמו של אלוהים בטעות.
עד שלא קבלתי את הסקסוהוליזם שלי לא יכולתי להשאר מפוכח, לא אוכל להיות מאושר אלא אם כן אקבל את החיים בדיוק בתנאים שלהם. אני צריך להתרכז לא כל כך על מה שצריך להשתנות בעולם כמו על מה צריך להשתנות בי ובעמדות שלי.
(מתוך הספרות)
