יש עניין בזה שקצת מצחיק אותי.
לפני כמה זמן בקבוצה שהייתי, חבר שיתף משהו שאמר שהרבה חברים מזדהים איתו- שעכשיו בחורף קשה לו יותר עם התאווה- פתאום נהיה חושך מוקדם, התאווה אוהבת חושך וכל האווירה הזאת מושכת לתאווה.
לרגע חשבתי, הזדהתי קצת וראיתי את ההזדהות של החברים אבל אז זה הצחיק אותי- הרי גם שמתחיל הקיץ אני מרגיש שנהיה יותר קשה עם התאווה- הנשים הולכות חשוף יותר, אווירה של פריחה ושיחרור חופש וכו'.
גם יכול להזדהות עם מה שאתה מתאר- הבדידות וכו' גורמת לחפש מילוי בתאווה ומצד שני חברים נשואים מספרים על הקושי דווקא שם שמושך אותם לתאווה.
אז זה מצחיק, כי נוכל לקחת כל סיטואציה בחיים ולנסות לתרץ ולהגיד הינה עכשיו בגלל שקשה לי, עכשיו עזבו אותי, עכשיו אני לחוץ, עכשיו אני בחופש, עכשיו משועמם - בתור מכור לתאווה כל סיטואציה גם הנורמלית ביותר יכולה לשאוב אותי לתאווה וככל שאהיה פחות מחובר האובסיסה תתגבר- כל אלו לא תירוצים- כמו שאומרים בתוכנית לא משנה מה קרה ומה עברתי, איזה אסון או קושי, חלילה אחד שאיבד בן משפחה או מה שלא יהיה שום דבר לא מצדיק שימוש.
לכל סיטואציה קשה ככל שתהיה אני יכול לבחור בדרך המחלימה והבריאה בעזת הכלים של התוכנית לעבור אותה או לקחת את זה לכיוון רע של בריחה לתאווה.
ככה שלא משנה מה הסיטואציה זה לא תירוץ ולאדם יש את הבחירה.
*כמובן לא שופט בשום צורה כיוון שאני מבין שבעצמי אין לי את הניסיון מהמקום של האחר אבל מתוך המקקום שלי והתקופות הטובות או הפחות שאני עובר זה מה שאני מרגיש- לא נכון לתרץ למה.
לגבי תשובה לחבר- אין נוסחאת קסם- יש את התוכנית והכלים שהיא מציעה וזה עבד בנתיים להרבה חברים במצבים קשים יותר או פחות.
